ט”ו באב – היסטוריה והלכה

📌 ט”ו באב – היסטוריה והלכה:

 

🔮 רקע:

ידועים דברי חכמים במשנה במסכת תענית (ד, ח): “לא היו ימים טובים לישראל כחמישה עשר באב וכיום הכיפורים”.

במשנה מתואר שביום זה בנות ירושלים היו יוצאות בחול בכרמים בלבוש לבן, לתור אחר מציאת חתנים:

“ובנות ירושלם יוצאות וחולות (ומחוללות) בכרמים. ומה היו אומרות: שא נא עיניך, בחור, וראה מה את בורר לך; אל תתן עיניך בנוי, תן עיניך במשפחה!”.

 

📆 היסטוריית אירועים:

בתלמוד ובמדרש מופיע אירועים נוספים שהתרחשו בתאריך זה.

לאור אירועים אלו, נפסק להכלה שאין אומרים תחנון בתפילה ביום זה.

 

1️⃣ פסקו למות חוטאי חטא העגל במדבר:

לאחר חטא העגל, עם ישראל היו חופרים לעצמם קברים בכל שנה, כעונש וככפרה על חטאם.

בתאריך ט’ באב היו נכנסים לתוך קברם וממתינים שמא תפגע בהם מידת הדין ונגזר עליהם מיתה. רבים מתו בקברם מדי שנה.

לקראת תום נדודי ישראל במדבר, ביום ט’ באב אף אחד לא מת בקברו, מחשש לטעות בחישוב התאריך המשיכו להיכנס לקברם מספר ימים, עד ליום לתאריך ט”ו באב, שבו הירח מלא הבינו שהעונש על חטא העגל תם, והם רצויים לפני הבורא.

 

2️⃣ תקנו חכמים היתר נישואין בין שבטי עם ישראל, ופסק חרם ההיבדלות משבט בנימין:

שני איסורים של חיתון נהגו בימי עבר בכלל ישראל.

בימי משה רבינו, נקבע כי בת שירשה מאביה נחלה, לא יכלה להינשא אלא לבן שבטה בלבד (כדי שלא תעבור נחלה משבט לשבט), כפי שמסופר על ‘בנות צלפחד’.

לאחר מעשה ‘פילגש בגבעה’ (ספר שופטים, יט-כא), בשל מעשה הנוולה שעשו שבט בנימין, נלחמו כלל ישראל עמהם, ונשבעו: “איש ממנו לא יתן בתו לבנימין לאשה”. מאז לא יכלו בני שבט בנימין להינשא עם כלל ישראל.

לאחר תקופה, ביום טו באב, הוכיחו חכמים כי האיסורים הללו היו שייכים רק לאותו דור שבו התרחשו, ובטלו חרמי נישואין אלו, והחלו כלל ישראל להינשא ללא הגבלה.

 

3️⃣ יום שפסקו לכרות עצים למערכה:

כשעלו עזרא ונחמיה מבבל לבנות את הבית השני, מצאו את הארץ שממה; עציה נעקרו והושחתו בזמן חורבן ירושלים, ולא מצאו עצים לבניין הבית ועבור הקרבת הקורבנות.

אויבי ישראל התנכלו לעם ישראל ולא אפשרו בניית המקדש ועבודת המזבח, והיו מושיבים משמרות חיילים למנוע את הבאת העצים למקדש.

היו בעם ישראל שחרפו נפשם להמציא עצים תחת מסירות נפש וסיכון, והיו נושאים אותם בשמחה וגיל.

היום האחרון לכריתת העצים, מדי שנה היה בטו באב. היות והעצים הכשרים למזבח חייבים להיות יבשים וללא לחות, ומתאריך טו באב כחה של חמה תש, והעצים אינם לא יבשים דיי הצורך והיה בהם תולעים.

לפיכך ביום טו באב היו מסיימים להכין עצים למזבח עד הקיץ הבא, ואותו יום נקרא ‘יום תבר מגל’ (יום שבירת הקרדומות), שאין בהם עוד צורך בשנה זו.

 

4️⃣ יום שהוסרו המחסומים בדרך לירושלים:

כשקרע ירבעם בן נבט את מלכות ישראל מירושלים, העמיד שני עגלים (בדן ובבאר שבע), והיה מביא לשם את העם שיעבדו עבודה זרה.

כיון שעיני רבים היו נשואות רק לבית המקדש שבירושלים, הושיב ירבעם “פרדיסאות” (מחסומים ושומרים), בכל הדרכים המובילות לירושלים, שלא יעלו ישראל לשם ויעבדו את ה’ וישתחוו למלך יהודה אשר בירושלים.

המחסומים היו קיימים עד סוף ימי מלכות ישראל, עד שמלך הושע בן אלה שביטל את הפרדיסאות ואמר: “כל הרוצה לעלות לירושלים – יעלה”.

 

5️⃣ יום שניתנו הרוגי ביתר לקבורה:

כשהחריב אדריאנוס את ביתר, התעלל בהרוגים באכזריות נוראה, ובגופות החללים גידר כרם בשטח רב שהיה לו מכל רוחותיו.

לאחר זמן בא מלך אחר והתיר להביא את ההרוגים לקבורה, ואותו היום היה טו באב.

באותה שעה תקנו חכמים ברכת ‘הטוב והמטיב’ בברכת המזון. ‘הטוב’ – שלא הסריחו המתים, ‘והמטיב’ – שניתנו לקבורה.

אותה ברכה קבעו גם לשותה יין משובח, זכר לאותו הנס שהיה אצל כרם היין.

 

❣️ “יום האהבה” העברי:

קביעת טו באב ל”יום האהבה”, בגין המובא בתלמוד שהיו בנות ירושלים יוצאות במחול בכרמים, אינו פרי של חכמי ישראל התורניים.

אלא פרי של תרבות תנועת ההשכלה היהודית בעת תקופת תחיית הלשון העברית ותחיית הציונות המודרנית. בדומה ל”יום ולנטיין” חג האהבה הנוצרי, נקבע “כיום האהבה” העברי.

על פי תורת ישראל, אין “יום האהבה”! אלא כל יום במעגל השנה צריך להיות יום האהבה בין בני הזוג, ואין יום מיוחד לכך.

שכן על ידי האהבה בין בני הזוג, זוכים להשראת השכינה, והיא מצווה וערך תמידי בכל יום ויום.

יחד עם זאת, היות ועול שגרת החיים מדחיקה גם דברים חשובים בזוגיות, זוגות שרוצים לנצל יום זה, לריענון ולחדש את עומק אהבה ביניהם, הדבר אפשרי.

 

שנזכה להשכיל ולייקר נכונה את המאורעות ההיסטוריים שאירעו לעמו בתאריך זה.

בברכה, הרב איתיאל כ”ץ