שאלה: בעל ואשתו שרשמו את ילדיהם לגנים, ולאחר זמן נתגלע מחלוקת בין הבעל לאישה, ואין הבעל משלם את הוצאות החינוך של ילדיו (הזוג עדיין נשוי) וכמו כן גם מחסר את מזון אשתו וילדיו, ולאישה יש כסף שחסכה בצד למזון הילדים ולה, לאחר תקופה נוצר חוב במוסדות חינוך הילדים, והגיעו מוסדות החינוך לאישה בטענה שלא שילמה את תשלומי הגנים, והאישה אמרה להם שיפנו לבעל, אך מוסדות החינוך פנו שוב לאם ואמרו לה שמה שאינה משלמת הוא גזל מצדה, ושאלה האישה האם היא אמורה לשלם מהכסף שחסכה למזונות על מנת לשלם את הגנים, או שיכולה להמשיך להפנות את הגנים לאבא:
תשובה:
אין האישה חייבת בהוצאות אלו ואינה חייבת לשלם מהכסף ששמה בצד, ויכולה היא להפנות את הגנים לאב שרק עליו חל חיוב זה ובמיוחד שילדים אלו מתחת לגיל שש, שהרי מדובר בגנים.
מקורות:
שאלה זו יש לחלק לכמה נידונים.
האם הוצאות חינוך על האם כמו על האב.
האם גנים היום נחשבים להוצאות חינוך או להוצאות אחרות שהבעל חייב בהם.
האם מה שאישה גם חתמה על רישום הילדים מחייב גם אותה כהתחייבות במידה והאב אינו משלם ועכ”פ היא ערב על הכספים, ואם היא ערב האם היא ערב רגיל או ערב קבלן שאפשר לפנות אליו לפני שפונים לאב.
האם הכספים שחסכה אינם נחשבים כספי האב ואינה יכולה לשמרם למזונות.
ונענה על השאלות לפי הסדר.
חיוב האב להוציא כסף על חינוך ילדיו מבואר בגמרא קידושין שחייב אדם ללמד את בנו תורה וכו’ גם את הבנות מחיוב האב לחנך לדרך נשים וכל מה שנהוג בכל זמן ועת, הדברים מבוארים בפד”ר ובעוד מקומות.
עיקרי הדברים נכתבו בשו”ע יו”ד ס’ רמה’ שכיפיינן לאב לשלם הוצאות חינוך בנו לת”ת.
ולטענה שהוצאות גנים אינם בכלל החיוב, מעיקר הדין האב חייב לדאוג לילדיו לשמירה וכל הנצרך להם, אין חובה על האם כלל לדאוג לילדים וא”כ אם האב אינו מעוניין להוציא הוצאות גנים יכול הוא לשמור עליהם והדברים מבוארים בשו”ע אבן העזר ס’ פב’ בח”מ ובב”ש שאפילו אם יש לאם כסף אינה מחוייבת לשלם הוצאות מזונות וכד’.
וכיום צורת החינוך היא במוסדות החינוך ובמיוחד שיש הווי חברתי וידיעות חינוכיות כל ילד לפי גילו שאינו יכול לקבלם בבית, ולכן החיוב מוטל על האב לדאוג להם ובמידה ומעוניין שיהיו בבית, כיפיינן ליה על מנת לא לפגוע בילדים, וחיוב זה הוא בכלל הוצאות מזונות של ילדיו שחייב בהם האב מעיקר הדין וכמבואר באבן העזר ס’ עא’.
מה שהאישה חותמת על רישום הילדים כלפי המוסדות, וודאי הם הבינו שהבעל הוא עיקר ההכנסה בבית, ולכן חתימת האישה היא בגדר נושאת ונותנת מטעם האב שהרי היא לא מקור הכספים, ולכן היא כשלוחו של הבעל לחתום ולא התחייבה כחיוב עצמי על ההוצאות אלו.
לדעתי אין מקום לראות את האישה ערב אך לא ראיתי מקום לדון בזה שגם אם היא ערב, אין לתת הגדרה של ערב קבלן שאפשר לפנות אליה מלכתחילה, אלא מוסדות החינוך צריכים למצות את האפשריות עם הבעל ובמידה ולא הצליחו גם על ידי תביעה עליהם לפנות לאב.
הכספים שנמצאים כיום אצל האישה במקרה שנשאלתי היו בהיקף של כחודשיים, ולכן ניתן לראות זאת לא כתפיסה אלא כצורת חיים למימוש המזונות, ולכן אני לא ראיתי מקום לדון בתפיסה למזונות עתידיים, מה שגם במקרה שנשאלתי היה אפשר לדון שיועיל אך אין כאן מקומו.
ולכן לפי כל הנ”ל פסקתי שאין למוסד החינוך לפנות לאם בתחילה לא בטענת גזל, שהרי לא היא הכתובת לפניות אלו במידה ומדגישה להם שהכסף נמצא אצל האב והוא ביכולתו לשלם.