הכנה לקראת חיי נישואין

תקציר

כשאנו ניגשים לנושא של עבודת המידות, יש לנו 2 דרכים :

דרך אחת, לעשות חשבון נפש, לראות מה החסרונות שלנו ומה עלינו לתקן כדי להתקדם. הדרך השניה, בנויה על גילוי המעלות הטובות והכוחות שבנו, והעצמתם. מתוך העצמת הטוב, התגברות על החולשות.

בספר ” איזורי המשגה שלך” / ויין וו. דייר עמוד 23 הוא מביא את שני הגורמים שיכולים להביא את האדם לעשייה :

1. הצורך לתקן פגמים.
2. הנעת הצמיחה.

“הנעתך יכולה להיות התשוקה לצמוח, ולא הצורך לתקן את חסרונותיך. די לך אם תכיר בעובדה שתמיד תוכל לצמוח, להשתפר, לגדול ולהתעצם עוד ועוד…

ולא על מנת לשפר את עצמך, לכפר על חטאיך או משום שמצאת בך פגם כלשהו.” כאשר אנו עוסקים בנושא בניית אישיות המתאימה ליצירת זוגיות של שי”ח

(מושג שטבע פרופ’ שקד – ראשי תיבות: שביעות רצון, יציבות, חוסן), אני בוחרת לעבוד בדרך של העצמת הטוב, שבונה באדם את הרגשת הערך העצמי שלו

ודימוי עצמי חיובי, שהם הבסיס ליכולת לתת ולהעניק לזולת. בדרך זו הולך הרב וולבה בספרו  “עלי שור”, ממנו לקחתי את המקורות לסדנה.

לקראת חיי משפחה הנחיית בנות לקראת חיי נישואין

הקדמה

מוגשת כאן סדרה של מערכי שעורים המיועדים להכנת בנות להקמת משפחה, לימוד חוויתי הכולל  דפי מקורות, פעילויות ומשימות. המקורות המצוטטים בעבודה, יוגשו לבנות כדפי מקורות ללימוד בשיעור.

קהל היעד: בנות לאחר תיכון, בנות שירות לאומי, בנות מדרשה, סטודנטיות.

המטרה: הקניית בסיס נכון לבחירת בן זוג ובניית קשר זוגי איתן, יציב ומספק. על מנת לבנות סוג כזה של קשר, צריך כל אחד מבני הזוג להגיע לזוגיות עם תכונות מתאימות, יכולות אישיות, עצמי מגובש, דימוי עצמי חיובי ונכונות לעבוד ולהשקיע. לכן נעסוק תחילה ביסודות בעבודת המידות ובניית האישיות: העצמת הטוב, התמקדות במעלות ובכוחות שלנו. נשים דגש על מידות בסיסיות שמהוות אבני יסוד לבנין הזוגיות: עין טובה, לימוד זכות, הכרת הטוב, אהבה ונתינה, תקשורת נכונה, הקשבה ויכולת לקיים דיאלוג ולפתור קונפליקטים. נעסוק בהכרת ההבדלים בין נשים לגברים – דבר שיאפשר לכל אחד מבני הזוג להבין טוב יותר את בן זוגו ואת דרכי ההתנהלות שלו. לבסוף נקדיש זמן לנושא של בחירת בן זוג:

איך בוחרים? מה השיקולים המרכזיים והנקודות העיקריות שצריך לבדוק? גורמים להתלבטויות וכיצד מחליטים?

תפילתי לריבונו של עולם שנזכה בעזרת הסדנה הזאת לסייע בהקמת בתים בישראל ולהרבות בשלום בית.

יחידה א’- העצמת הטוב

פתיחת המפגש הראשון בהשמעת שירה של שולי נתן :“אנא א-לי עשה אותי כלי לשליחותך”.

מלים: ר’ אלימלך מליז’נסק

אנא א-לי עשה אותי כלי לשליחותך.

במקום שבו מקננת שנאה, תן לי לזרוע אהבה.

במקום שבו עלבון – סליחה.

במקום שבו חושך – אור.

במקום שבו עצב – שמחה.

אדון העולם.

עשה שלא אתאווה כל כך להיות מנוחם, אלא מנחם.

עשה שלא אתאווה כל כך להיות מובן, אלא מבין.

עשה שלא אתאווה כל כך להיות אהוב, אלא אוהב.

אלוקים,

תן לי את השלווה להשלים עם מה שאיני יכול לשנות,

אנא תן לי את אומץ הלב לשנות דברים שביכולתי,

ואנא תן לי את החכמה להבחין בין אלה לאלה.

הצדיקים הטהורים / הרב קוק ערפילי טוהר

הצדיקים הטהורים אינם קובלים על הרשעה

אלא מוסיפים צדק,

אינם קובלים על הבערות

אלא מוסיפים חכמה,

אינם קובלים על הכפירה

אלא מוסיפים אמונה.

שאלות מכוונות

1. מה הקשר בין דברי הרב קוק לבין השיר “עשה אותי כלי לשליחותך” ?
2. מה מבקש ר’ אלימלך מליז’נסק מהקב”ה ?
3. סמני את השורה בשיר ששמעת  שמגדירה את התחום בו מתמקדת עבודת המידות שלנו.
4. איזה רגש מתעורר בך כשאת שומעת את השיר הזה ?

ר’ אלימלך מליז’נסק והרב קוק מדברים על התמקדות בחיובי. לתקן את עצמי ואת העולם ע”י 

התמקדות בדברים החיוביים ועשיית הטוב.

ר’ אלימלך מבקש מהקב”ה להיות כלי לשליחותו בעולם. איך?

* ע”י התמקדות בהוספת אור וטוב לעולם.

* ע”י התמקדות בעשייה למען אחרים, ולא בקבלה.

* ע”י הבחנה בין דברים שביכולתנו לשנות, לדברים שאין ביכולתנו לשנות, וריכוז הכוחות 

והמאמצים בדברים שניתן לשנותם – וזוהי עבודת המידות. גם הרב קוק וגם ר’ אלימלך מליז’נסק הולכים בגישה של חיזוקו והעצמתו של הטוב בעולם. את החושך לא מגרשים במקלות, אלא ע”י הוספת אור. הרב וולבה בספרו “עלי שור” מפתח את שיטת עבודת המידות בדרך הזו של חיזוק המעלות. נביא קטעים מדבריו בעלי שור חלק א’. 

חשיבות הכרת המעלות

“כל אדם חייב לדעת שיש לו חשיבות, לא חשיבות מדומה שהוא “מחשיב את עצמו בעצמו, כפי שהמסילת ישרים מגדיר את הגאוה בפרק יא’, אלא חשיבות בעלת משמעות עמוקה. כל אחד ואחד חייב לומר בשבילי נברא העולם – רש”י : כלומר חשוב אני כעולם מלא. לא אטרד את עצמי  מן העולם בעבירה אחת (סנהדרין לז’ א). “כעולם מלא” – זוהי חויית חד פעמיותו של האדם, שלא היה עוד כמותו ולא יהיה כמותו עד סוף כל הדורות. אני עם המיזוג המיוחד של כוחותי, בן לאותם אבות, נולד בתוך אותה תקופה ובאותה סביבה – בודאי עבודה מיוחדת מוטלת עלי, חלק מיוחד לי בתורה, וכל הבריאה מחכה לי שאתקן את המוטל עלי, כי את עבודתי לא אוכל להחליף עם שום אדם אחר בעולם!” “התחלת כל עבודה פרטית היא דוקא חויית רוממות האדם. מי שלא עמד מעולם על רוממות האדם מיצירתו, וכל עסקו עם עצמו הוא רק להרחיב ידיעותיו על הרע שבו ולייסר עצמו על זה – יותר ויותר ישקע ביאוש, ובסוף ישלים עם הרע מאפס תקווה לתקנו.”

“אין להירתע מגילוי מעלות וכמובן גם אין להתגאות בהן. הרע ניתן לתקן, והטוב ניתן בכדי לתקן.”

“אדם שאינו יודע יקרת נפשו – אסור לו לחטט בליקוייה ולייסר עצמו על תכונותיו הרעות. אדמו”ר מאור עינינו מרן ר’ ירוחם הלוי זצ”ל אמר : ‘אוי לו לאדם שאינו מכיר ליקויי נפשו,שהרי אינו יודע מה עליו לתקן, אבל אוי ואבוי לאדם שאינו מכיר מעלותיו, כי הן אפילו את כלי עבודתו אינו מכיר!”

אדם צריך לדעת את ערכו וחשיבותו. הקב”ה נתן לאדם חסרונות כדי שיתקן אותם, ומעלות שהן כלי העבודה באמצעותם יתקן את חסרונותיו. קודם כל צריך האדם להכיר את מעלותיו, ורק אח”כ לחפש את החסרונות שצריך לעמול על תיקונם.

תרגיל

1. כתבי רשימה של מעלות שלך.
2. חברי תפילת הודיה לה’ על המעלות – המתנות שנתן לך.
3. קראי כל יום את הרשימה, והוסיפי עליה.
4. כתבי כל יום  מקרה בו השתמשת באחת ממעלותייך.

(הערה : מומלץ לייחד פנקס קטן לכל התרגילים והמשימות. זה יאפשר מעקב עצמי וקבלת תמונה על התהליך וההתקדמות.)

ערכו של היחיד

“חייב כל אחד ואחד לומר : בשבילי נברא העולם! ניגמל ראשית כל, מקטנות המושג על עצמנו, כאילו אנחנו פעוטים וקטני ערך, ומי רואנו ומי יודענו – נלמד ונשנן לעצמנו רוממות הנפש.”

הקטנים הגדולים / אסתר קל

“בערב הימים הנוראים נתמלאתי תוגה, מין עצבות שכזו, רכה. מצב רוח בלי לדעת מה, כמו מועקה התפשטה בחזה ולחצה. הלב התחמץ כמו בצביטה, למה? על שום מה? על שום מחשבה שירדה עלי פתאום : מי אני ? סתם אחת קטנה….והעולם גדול גדול , רחוק רחוק ועגול….וקורים בו דברים טובים ורעים, ואנשים בו רבים רבים ורחוקים וזרים, שאף פעם אותם לא אדע, והם אפילו לא שמעו אודותי ואינם יודעים אותי, מי אני ומה שמי ואייה ביתי ומהם חלומותי, ואפילו אסע כל הימים על פני ארצות וערים, לא אספיק לראות ולהכיר את פני כל האנשים. אני רק אחת קטנה ויחידה, ומי קולי ישמע? ובעולם הגדול כל הזמן מתרחשים דברים תמוהים, מרגיזים, בלתי מובנים, ואפילו אם אנסה מאוד, אפילו אשתדל ואתפלל –  מה כוחי? ומה ומי אני? כה קטנה בעולם הזה הגדול, לא חשובה, גרגר של חול, טיפה בים, אף אחד לא מרגיש אותי. יכולתי אפילו שלא להיות כלל !! אך לפתע כמו ברק, כמו ברכה האירה לי התשובה, מפתיעה…. אין בכלל דברים גדולים ! דווקא הם אינם קיימים! מי עשה את הנהר אם לא הטיפות? ומי אם לא הגרגרים עושים מדבריות? והאם לא השתילים הקטנים הם שהופכים להיות יערות? ומי בונה את כל הבניינים הגדולים אם לא לבנים קטנות? דווקא אנחנו הקטנים, הננו אמיתיים. הגדולים הם רק שמות, ורק בזכותנו קיימים הדברים הגדולים. ואם לא אנו – הם בכלל לא היו בחיים!” יש לנו אחריות גדולה ולכל מעשה שלנו יש השפעה על העולם כלו.

רמב”ם הלכות תשובה  ג’ ד’

לפיכך צריך כל אדם שיראה עצמו כל השנה כולה כאלו חציו זכאי וחציו חייב. וכן כל העולם-חציו זכאי וחציו חייב. חטא חטא אחד – הרי הכריע את עצמו ואת כל העולם כלו לכף חובה וגרם לו השחתה. עשה מצוה אחת – הרי הכריע את עצמו ואת כל העולם כלו לכף זכות וגרם לו ולהם תשועה והצלה..”

לכל אדם מעלה מיוחדת

“לכל אדם ניתנה מידה ומעלה מיוחדת שעל ידי מעלה זו ישנה ויהפוך עצמו כולו לטוב, ובזה היא כל עבודתו, שמתוך זה ישיג את כל שלמותו. והנה למדנו במערכת ‘דעת עצמנו’, כי כל אדם נחון במידה אחת מושלמת, אשר בה הוא בבחינת צדיק ממש. כיצד אנו מכירים מידה זו?

כשאנו מבחינים במידה טובה אחת, שאפילו בתוך קשיים ועיכובים היא פועלת את פעולתה – אז מצאנו את המידה המושלמת שבנו, ואת הגדלות אשר הבורא יתברך העניק לנו. בראותנו אצל ילד, שהוא תמיד אומר אמת, ואפילו בידעו כי יענישוהו כשיודה על איזה חטא, אינו נרתע ומודה – נדע כי האמת היא מנת חלקו של ילד זה, ומצד אמיתותו הנו נועד לגדלות. בראותנו אדם מתענג כשיעלה בידו להיטיב למישהו, ואפילו תוך קשיים רבים הוא גומל חסד – לפנינו אדם גדול בחסד. תלמיד חכם הלומד תורה מתוך הדחק, וכל אשר ירבו הנסיונות אינו מפסיק גרסתו – הוא הוא גדול בתורה.”

הקב”ה נתן לכל אדם מעלה אחת מיוחדת שחזקה אצלו במיוחד. ע”י המעלה הזו, הוא יכול לתקן את כל אישיותו ולהגיע לשלימות. איך יכול אדם לדעת מהי מעלתו המיוחדת? על יד שיזהה מידה אחת שהוא דבק בה תמיד, בכל מצב, בכל זמן, אפילו מתוך קשיים גדולים.

תרגיל

שימי לב במשך מספר שבועות להתנהגותך במצבים שונים ובהתמודדויות שונות, וזהי את המעלה המיוחדת שלך.

הדרכה כללית בדרכי עבודת המידות

1. עבודת המידות כשמה כן היא: עבודה – עמל. רק ע”י עמל ויגיעה אפשר לקנות מידות טובות.
2. אדם בניגוד לבהמה = בה מה: מה שיש בה, זה מה שיש בה ואין אפשרות לשינוי. לעומת זאת “אדם” = אדמה לעליון – שאיפה מתמדת להתקדמות, להזדככות.
3. העיקר בעבודת המידות זה המאמץ וההשתדלות, ולא התוצאות ( האדמו”ר מסלונים ).
4. לעתים נשמעת הטענה שאין זמן לעסוק בעבודת המידות. זוהי עצת היצר הרע, כעצת פרעה הרשע : ” הבה נתחכמה לו ” – פרעה העביד את בני ישראל בפרך כדי שלא יהיה להם זמן לחשוב. אנחנו צריכים לפנות לנו זמן להתבוננות, לחשבון נפש.

לשם כך צריך לעשות סדרי עדיפויות ולראות מה עיקר ומה טפל. “ועתה מה ה’ אלקיך שואל מעימך, כי אם ליראה את ה’ אלקיך ללכת בכל דרכיו”

(דברים י’ יב’) – זה העיקר בחיים.

• להקדיש כל יום זמן ללימוד מוסר ולחשבון נפש ( עפי ר’ ישראל סלנטר ).
• להקפיד על אמירת קריאת שמע על המיטה בכוונה : ” הריני מוחל וסולח לכל….”אדם “מנקה את השטח” ומפנה מקום לכוחות חדשים שהקב”ה יזרים אליו לקראת יום המחרת.

• לקבל קבלה לקראת היום החדש.  ” רק להיום ” – שיטה של קבלה עצמית רק להיום, 

       שנותנת כח לאדם להחזיק מעמד ולהתמודד.

• לזכור שכל יום הוא יום חדש – ” ובטובו מחדש בכל יום תמיד משעה בראשית “.
• ” אבנים שחקו מים ” – ר’ עקיבא התבונן על החור שנעשה בסלע על ידי טפטוף של טיפות מים, טיפה ועוד טיפה, בהתמדה.

כלומר, דרך העבודה היא לעבוד בהתמדה על נקודה קטנה. “תפסת מרובה – לא תפסת” – לא לקפוץ גבוה מדי ומהר מדי.

כשאדם בוחר את הנקודה עליה הוא רוצה לעבוד, צריך לבחור נקודה שיש סיכוי גדול שיצליח בה. זה יגרום לו להכנס למעגל חיובי : העמידה במשימה גורמת לו לסיפוק, שמחה ומוטיבציה  – הצלחה גוררת הצלחה.

• “ודע שאלו המעלות והפחיתויות אשר למידות, לא יגיעו ולא יתיישבו בנפש, רק בכפול הפעולות הבאות מן המידה ההיא פעמים רבות בזמן ארוך והרגילות בהן”. (הקדמת הרמב”ם לפרקי אבות פרק ד’)

דוגמא: מצד חינוך האדם, עדיף לתת אלף פעמים שקל לצדקה, מאשר פעם אחת אלף שקל. “וכיצד ירגיל אדם את עצמו בדעות אלו עד שיקבעו בו?

יעשה וישנה וישלש במעשים שעושה על פי הדעות האמצעיות ויחזור בהם תמיד, עד שיהיו מעשיהם קלים עליו ולא יהיה בהם טורח עליו, ויקבעו הדעות בנפשו.”

(רמב”ם הלכות דעות א’ ז’)

• אחרי הפעולות נמשכים הלבבות. עשיית פעולות חיוביות תביא למחשבות חיוביות ורגשות חיוביים.
• “קנה לך חבר – יקנה אדם אוהב לעצמו שיתקנו בו מעשיו וכל עניניו” ( רמב”ם פירוש לפרקי אבות פרק א’ משנה ו’ )
• כתיבה. על חשיבות הכתיבה – הרב וולבה עלי שור א’ עמ’ ק”ס :

 “ר’ נתן אומר : קרא והיטה וכתב על פנקסו: אני ישמעאל בן אלישע קריתי והטיתי נר בשבת, לכשיבנה בית המקדש אביא חטאת שמנה. הרי לתנאים היה פנקס בו רשמו לזכרון את אשר ראו הכרח לזכרו. וכן כתב רבנו יונה ז”ל: וכן ראוי לכל בעלי תשובה לכתוב על מגילת ספר, הדברים אשר נכשלו בהם והמצוות אשר קצרו בקיומן ולקרוא ספר זכרונותם כל יום. (שערי תשובה א’ ח’).

העוסק בבנין עולמו הרוחני וגם הדואג שלא יוציאוהו טרדותיו מעולמו – מן ההכרח שיכתוב את ספר הזכרון שלו. הרבה מגדולי הדורות האחרונים שקדו על רשימות בפנקסיהם. מהגמרא ומדברי רבנו יונה אנו לומדים, כי הרשימה בפנקס צריכה להיות מכוונת למעשה. אולם אין לנו להצטמצם ברשימת עברות וליקויי נפש בלבד. יש אשר המצב הנפשי דורש עידוד, ואין עידוד יותר גדול מרשימה מעודדת. כל דבר החשוב להתפתחותנו הפנימית, יש לרשום, יהיה זה מאמר חז”ל שהיה לנו לגילוי עיניים, או הערה בדבר תורה שעשתה רושם עלינו, הערה של פקחות או לקח ממעשה שאירע. כל זה יש לכתוב בצד הבקורת העצמית וניתוח המעשים התופסים מקום נכבד בפנקס. כדאי שהפנקס ילווה אותך תמיד. לכן יהיה מחברת דווקא, לא עלים בודדים, בגודל בינוני, שיהיה נוח לרשום בו כל הרשימות, הארוכות והקצרות ושיהיה קל לשאתו בכיס.

רבה השפעת הכתיבה עצמה. קובץ הרשימות בפנקס שלם נותן לנו תמונה ברורה על עצמנו ועל התנודות של ירידה ועליה שהן מנת חלקו של כל אדם עובד. הממשיך לכתוב שנים רבות ובכל תקופות חייו, יראה בזה תועלת כבירה, ובפרט בימי חשבון הנפש והדין.“

         מה אנו לומדים ממקור זה?

1. חשיבות כתיבת חשבון נפש. נותן לנו תמונה ברורה על עצמנו ועל ההתקדמות בעבודתנו.
2. כתיבה בפנקס שיהיה בידו של האדם תמיד.

יחידה ב’ –  הכרת טובה

מידת הכרת הטוב היא תכונה בסיסית ויסודית מאוד אצל האדם מעצם בריאתו.

רמח”ל דעת תבונות פרק יח’

“האל יתברך שמו הוא תכלית הטוב ודאי, ואמנם מחוק הטוב הוא להיטיב, וזה הוא מה שרצה הוא יתברך שמו לברוא נבראים כדי שיוכל להיטיב להם…”

המהות של בריאת העולם היא להיטיב, והמהות של הנבראים היא להכיר בטובה הזו. המידה נקראת “הכרת טובה” ולא “השבת טובה”, כי עיקרה הוא ההבנה וההכרה הרגשית של האדם בטובה שעשו לו. המידה ההפכית נקראת “כפיות טובה”. כפוי = מכוסה. אדם כפוי טובה = מכסה על הטובה שנעשתה עמו, כאילו לא נעשתה. וכן נקראת כפירה בטובה. מפני מה ענש הכתוב ביותר לכפויי טובה ? מפני שהוא כענין כפירה בקב”ה.

“מזמור לתודה….בואו שעריו בתודה” (תהילים ק’). הכרת הטוב היא מפתח הכניסה בשערי עבודת ה’. יהודי מתחיל את יומו בהודיה לה’ – “מודה אני לפניך“.

עדיין אין הוא יודע איזה יום יהיה לו – טוב או לא, אבל הוא מודה לקב”ה על עצם החיים.

ברכות ז’

לא היה אדם שהודה לקב”ה עד שבאה לאה והודתו : ‘הפעם אודה את ה’. הסבר : לאה ידעה ברוח הקודש שיצאו מיעקב 12 שבטים. כך שהחלק שלה אמור להיות רבע = 3 ילדים. לכן הודתה אחרי שנולד לה הילד הרביעי, על כך שקיבלה יותר מחלקה. לכן אנחנו נקראים ‘יהודים’. כלומר כל מהותנו היא מהות של הודיה לה’. ברכת ‘מודים’ בתפילת העמידה ” ויהללו ויברכו את שמך הגדול באמת ” – כלומר יש הודיה שהיא לא אמיתית-הודיה על תנאי, רק אם באמת טוב לי.אבל הכרת הטוב אמיתית היא בכל מצב. בברכות השחר אנו מברכים ” שעשה לי כל צרכי , (ולא אומרים כל רצוני).

מדרש איכה ג’ לט’

” מה יתאונן אדם חי – מה יתרעם אדם על כל הקורות הבאים עליו, אחר החסד שאני עושה עמו שנתתי לו חיים. ” – על עצם החיים.

בראשית רבה יד’ : על כל נשימה שנושם צריך לקלס לקב”ה.

בראשית מז’ ח-ט, דעת זקנים מבעלי התוספות

” ויאמר פרעה אל יעקב כמה ימי שני חייך ? ויאמר יעקב אל פרעה : ימי שני מגורי שלושים ומאת שנה. מעט ורעים היו ימי שני חיי ולא השיגו את ימי שני חיי אבותי בימי מגוריהם.” בשעה שאמר יעקב ‘מעט ורעים היו’, אמר לו הקב”ה : חייך שמנין תיבות מן ‘ויאמר’ עד ‘מגוריהם’, יחסרו משנותיך. והם לג’ תיבות. הסבר עפ”י הרב חיים שמואלביץ ראש ישיבת מיר בשיחות המוסר: מדוע סופרים את המלים מתחילת השאלה של פרעה ?(ולא רק את תשובת יעקב). כי יעקב היה נראה לא טוב ועורר עליו את השאלה, וזה כבר לא טוב, שאדם נראה מסכן וסובל. (יצחק אבינו חי 180 שנה, יעקב אבינו חי 147 שנה.)

שמות ז’ י”ט רש”י

לפי שהגן היאור על משה כשנשלך לתוכו, לפיכך לא לקה על ידו.

שמות ח’ י”ב רש”י

לא היה העפר כדאי ללקות ע”י משה לפי שהטמין בחול את המצרי.

מכתב מאליהו חלק ג’ / הרב דסלר (קטעים מתוך עמודים 98-101)

“הדרגה הראשונה של הכרת טובה כנה היא שידע ויבין האדם שעליו להחזיק טובה, ולו גם להודות במלים לפחות, חלף מה שחברו טרח ועמל עבורו… הכרת טובה שלימה : בור ששתית ממנו מים – אל תזרוק לתוכו צרור. חוייבנו בהכרת הטוב אפילו לדומם. חז”ל לימדונו בזה שחיוב הכרת הטוב אינו מותנה בכוונותיו וטרחותיו של הנותן כלל, אלא שחובה היא על המקבל משום שקיבל, ותו לא. [לא משנה אם טרח הרבה או מעט, ואף אם נהנה מהנתינה בעצמו.] כל הכופר בטובתו של חברו לבסוף כופר בטובתו של הקב”ה. מי שחסר לו במידת הכרת הטוב השלימה כלפי חברו, חסרים לו הכלים להכיר בטובו של הקב”ה. הכרת טובה לקב”ה ולאדם שורש אחד להם, ואם נפגמה המידה של הכרת הטוב לחברו, לא יכיר גם חסדיו של הקב”ה. מה בכלל משמעותה של הכרת הטוב לדומם שאינו מרגיש ואינו נהנה מזה ? הענין של מכות דם, צפרדע, כנים, שנעשו על ידי אהרון :כל מידות הנפש מושפעות ונפעלות על ידי הרגש…לכן אם אין מכירים טובה לדומם שנהנינו ממנו… נפגע הרגש [שלנו]…פגיעה ברגש משפיעה באופן ישיר על המידות, וממילא נפגמת מידת הכרת הטוב… והרי מידה זו היא כלי חשוב לעבודת ה’. לכן צריך האדם לעשות כל השתדלות לרכוש מידה זו בשלימות, כי על ידה ילמד להכיר את גדולת חסדיו יתברך עם כל הבריאה, ועל ידה ידבק בקב”ה.”

מכתב מאליהו חלק א’ (עמוד 50)

“ואמרו חז”ל : כל הכופר בטובתו של חברו, לבסוף כופר בטובתו של הקב”ה. את המאמר הזה ביאר ביאור נפלא אחד מגדולי חכמי המוסר, הוא רבנו נחום זאב זצ”ל מקלם, וכה אמר: הן האדם יתנהג בכל מעשיו כפי כוחות נפשו, אם כעסן הוא – יכעס בכל עניין שיביאהו לזה. ואם גאה הוא – יתגאה בכל מקום שהוא. אם טוב הוא – יתנהג בטובה עם הכל. ואם רע הלבב – ברעתו. לא יוכל האדם לשאול או ללוות מרעהו איזה כח מכוחות הנפש אשר יחסר לו. על כן כפוי הטובה, לא רק כלפי בני האדם יהיה כן, אלא כמו אשר יכפור בטובתו של חברו, ככה יכפור בטובתו של הקב”ה ולא יפריש. כי זה אשר כפיית הטובה כח היא בנפשו, גם בבואו לפני הא-ל ב”ה, יתנהג כפי הכח הזה. וכאשר יודה האדם לאלוקיו, וירגיש בכל לבבו ונפשו כי חייב הוא בתשלומי כל הטובות הרבות אשר עשה לו הא-ל, אז יביע לו התודה הזאת , אם בקרבן או בתפילה אשר יגישם לפניו יתברך. בעשותו ככה, והיה האדם כמו נותן, והקב”ה, כביכול, כמקבל, ויזכה האדם בזה למדרגה הכי גדולה – הדבקות בו יתברך, כאשר ידבק הנותן במקבל, שהיא האהבה הגמורה.”

[הנתינה מביאה לאהבה]

חובות הלבבות / רבנו בחיי (מתוך הפתיחה לשער הבחינה) הבחינה – התבוננות בחסדי ה’ עליו.

“הבחינה היא הדרך הקרובה והבטוחה ביותר שעל ידה האדם עומד על חובתו לעבוד את ה’, (שהרי הוא רואה כמה חסדים הקב”ה עושה איתו).

והמניעות הן :

• הרדיפה אחר הבלי העולם הזה

” אין בני האדם מסתפקים במה שיש להם, ותמיד הם להוטים להשיג יותר, כך שאף פעם אין הם פנויים להתבוננות.

משום כך מעטות בעיניהם הטובות הרבות, וקטנות המתנות הגדולות, עד שהם מסתכלים על כל טובה שיש לאחרים כאילו נשללה מהם. “

• ההרגל בטובות

”מיד כשאדם נולד, טובות ה’ מקיפות אותו והוא גדל בהן, עד שהוא חושב אותן לדבר טבעי ובלתי נמנע, ואין הוא שם לב שעליו להודות לה’ עליהן. משל לתינוק שאיש חסד מצאו במדבר וגידלו…    [וכך גם ילד ביחס להוריו] אח”כ הכניס לביתו אסיר ועשה עמו רק חלק מהטובה שעשה עם התינוק, ובכל זאת האסיר הודה יותר, מפני שהתינוק מסתכל על הכל כעל דבר רגיל ובלתי נמנע.” למדנו כאן יסוד חשוב ביותר : לא להסתכל על שום דבר בחיינו כמובן מאליו. זה המפתח להכרת טובה.

• המקרים הרעים

כשהם פוגעים באדם שאינו מאמין שבאו עליו בצדק ולטובתו, הם גורמים לו להתרעם על ה’ ולהיות כפוי טובה.

לעתיד לבוא יתבטלו כל הקרבנות חוץ מקרבן תודה. לקרבן תודה ניתן יחסית זמן קצר לאכילה – יום ולילה [בעוד שקרבנות אחרים נאכלים בדרך כלל יומיים ולילה], מדוע? כדי שאדם ייכנס הרבה אנשים שישתתפו איתו בסעודת ההודיה ואכילת זבח התודה. בכך יהיה “פרסום הנס” – פרסום הסיבה שגרמה לו להודות לה’. עלי שור/ הרב וולבה, חלק ב’ עמ’ רעט’-רפג’

קראי את הקטעים וסמני משפטי מפתח.

הכרת הטוב מביאה לאהבה

“המכיר טובה שחברו הטיב עמו, יודע שחברו אוהבו, וכמים הפנים לפנים כן לב האדם לאדם (משלי כז’יט’) לכן גם הוא אוהב חברו, ותרבה חיבה וריעות בישראל.

הרי הכרת הטובה מעוררת אהבה. זה יסוד גדול בחכמת המידות שהכרת הטוב מביאה לידי אהבה. אשר על כן זוהי מידה כל כך בסיסית. ומכלל הן אתה שומע לאו : אהבה שאין עמה הכרת הטוב אין לה קיום. משל לבני זוג: עד כמה שגדלה האהבה ביניהם בתחילה – אם במשך השנים אין אחד מכיר בטובתו של השני, אין אהבתם מתקיימת, ואף עלולה להפוך לשנאה ח”ו. וכן הוא בכל היחסים : בנים והורים, שותפים וחברים לעבודה, בעל הבית ופועלים. אי אפשר שברבות הימים שבני אדם חיים ביחד, לא יתגלו ליקויי נפשם במידות רעות והרגלים רעים, אך כל עוד שמכירים גם הטוב שמקבלים מהם, יוכלו לדור בכפיפה אחת, כי הא דאמרו על אשה רעה ” דיינו שמגדלות את בנינו ומצילות אותנו מן החטא ” (יבמות סג’ ע”ב).

“דרכם של הבריות להעלים הטובות ולגלות הרעות” (ארחות חיים הרא”ש סימן נה’). מה רב, איפוא, החיוב לעשות עבודה מהכרת הטוב ולהתלמד בה עד שהיא תיהפך לטבע אצלנו! מוטב שההתלמדות בכאן תהיה קשורה בפעולה. והנה מצאנו בפרשת ביכורים שנאמר שם : ” ובאת אל הכהן אשר יהיה בימים ההם ואמרת אליו- שאינך כפוי טובה. הרי צריך להגיד פרשת ביכורים בפה מלא. משם ראיה שצריך להביע הכרת טובה דווקא בפה ולא להסתירה בלב. נתלמד איפוא, שלוש פעמים ביום להכיר הטובות שעושים לנו בני אדם, וגם נביע להם במלים אחדות שאנחנו מכירים טובתם. ולפי דרכנו איננו צריכים לחפש טובות גדולות. המוכר בחנותו המטריח עצמו למצוא בשבילנו בדיוק את מה שאנו מבקשים לקנות, והדוור המביא לנו מכתבים, האם זאת אינה טובה ? ומה בכך שהוא מקבל משכורת עבור זה, אבל בשבילי זוהי טובה! ומי שמגיש לנו אוכל ומי שמנקה את ביתנו, לכולם יש להכיר טובתם ולכולם מגיעה מילה טובה, ומכל שכן מי שעשה עמנו חסד יותר גדול. אם נתלמד ונתרגל בזה, ניווכח לראות שהעולם מלא חסד, ובהכירנו זאת, תתרבה בנו חיבה ורעות במידה כה רבה שלא ידענו מזה עד כה. זאת נעשה כעת : נתלמד בכל יום להכיר טובה לשלושה בני אדם, ואם אפשר, נשתדל להביע להם באיזו מילה את הכרת הטוב שלנו. [רשמי תרגיל זה בפנקס]”

שתי סיבות לכפיות טובה

“הכרת הטובה היא מידה שהשכל מחייב ומידה יפה היא מאד – למה אנחנו כפויי טובה לרוב? ולמה כפיית הטוב היא מידה המושרשת בנו עוד מאדה”ר? הרי אמרו: “וירד ה’ לראות את העיר ואת המגדל אשר בנו בני האדם” – רש”י מחז”ל: “בני האדם – אלא בני מי, שמא בני חמורים וגמלים? אלא בני אדם הראשון שכפה את הטובה ואמר האשה אשר נתת עמדי: אף אלו כפו בטובה למרוד במי שמשפיעם טובה ומלטם מן המבול” (נח, שביעי) והנה שם היו כפויי טובה לגבי הקב”ה ואנו עוסקים בכפיית הטובה לגבי בני אדם, ויש לנו לעמוד על שורש מידה זו.

שתי סיבות ישנן לדבר. האחת היא:מושכל ראשון באדם שהכל מובן מאליו בעולם והכל מגיע לו. כשאדם נולד לא היתה לו דעת, ואח”כ כאשר נהיה בר דעת הוא חי כאילו הוא מובן מאליו שהוא צריך להימצא ושהוא מוכרח להיות בריא ושלם. הילד גדל אצל הוריו מיומו הראשון, וכאשר הוא עומד על דעתו הוא מבין כי כך מוכרח להיות שההורים יטפלו בו ויתנו לו כל אשר הוא צריך וכל אשר הוא מתאווה אליו, וכאילו הכל מובן מאליו. עוד זאת, שהאדם נולד באנוכיות בסיסית לראות את עצמו עומד במרכז העולם כולו, והכל לא נברא אלא כדי לשמשו. ממילא כל מה שעושים לו – מגיע לו, ואין כאן מקום להכיר טובה למישהו.

בעמל רב עולה לאדם להיגמל ממושכל ראשון נפסד זה, וללמד לעצמו כי אין שום דבר מובן מאליו, ולא “מגיע” לו מאומה, וכל מה שהוא מקבל הוא חסד וטובה. זאת היא העבודה של הכרת הטובה, ואין בזה הבדל בין הטובות שאנו מקבלים מאת הקב”ה ובין אלה שאנו מקבלים מאת בני אדם. עלינו להתלמד אחת ולתמיד כי הכל, הכל ממש, הוא הטבה וחסד עימנו. אפילו החיים עצמם אינם מובנים מאליהם- “מה יתאונן אדם חי – מה יתרעם על מידותיו, וכי גבר על חטאיו? דיו חיים שנתתי לו!” – רש”י: “למה יתאונן אדם חי, למה יתרעם אדם על הקורות הבאות עליו אחר כל החסד שאני עושה עמו שנתתי לו חיים ולא הבאתי עליו מיתה”(קידושין פ, ע”ב)

אילו היינו מבינים כי אין הכל מובן מאליו, וכי כל מה שאנו מוצאים בעולם מצרכינו הוא הטבה וחסד – היתה באמת מתרבה חיבה ורעות בעולם, והיינו מכירים כי בעולם של חסד אנו חיים. וכאשר הכרה זו נעלמת מאיתנו, נהיה כל העולם אפור, כל אחד עושה “רק” עבודתו, וכל מוכר רוצה “רק” להרוויח, והרופא רוצה רק לקבל התשלום שלו והמורה רוצה רק לקבל המשכורת שלו – אין הטבה ואין חסד, אין חיבה ואין רעות. עולם דל ויבש! אך לא: בעולם בהיר אנו רוצים לחיות, עולם שיש בו הטבה וחסד, חיבה ורעות! את העולם הבהיר הזה בונה האדם על ידי שהוא מכיר טובה לכל.

נמשיך בהתלמדות שלנו גם הלאה.

ישנה עוד סיבה לכפיית הטובה, והיא זו: כשאני מקבל טובה ממישהו ואני מכיר לו טובתו, אני נעשה לו מחוייב. אני חייב להחזיק לו טובה ואף להגיד לו תודתי. להגיד לאדם “תודה” יש בה משום הכנעה מסויימת: הרי הוא נתן לי, ואני חייב לו, וזהו מצב של הכנעה דקה. אבל גם בדקות כזאת של הכנעה אין אדם רוצה. אצל ילדים קטנים יכולים לראות שהם בורחים מלהגיד “תודה”: כאשר מושיטים לילד סוכריה וכדומה, הוא חוטף אותה ובורח – מבלי להגיד תודה. ולא רק להגיד תודה חייב המקבל טובה. הוא נהיה משועבד לחברו, וברבות הימים יצטרך להחזיר טובה כאשר חברו זקוק לה – ואין אדם רוצה בשעבודים כאלה. לכן הוא רוצה להתעלם מהטובה ההיא ולעשות עצמו כאילו לא קיבל כלום.”

לסיכום: שתי סיבות גורמות לאדם להיות כפוי טובה:

1. הרגשה שמגיע לי.
2. קשה להרגיש חייבים למי שעשה לי טובה = אסיר תודה.

שלום בית תלוי בהכרת טובה תמידית

“כל אשר היחס בין בני אדם יותר קרוב – יותר מתקשים בהכרת טוב הדדית. כל כך מתרגלים בקבלת הטובות עד שבמשך הזמן כל אחד חושב כי השני מחוייב בהטבותיו, ואם פעם הוא יחסיר משהו, הוא נתבע עלזה שלא מילא את חובו. תהליך זה מעכיר את היחסים. במיוחד זהו גורם שלילי בשלום בית. הלא הבית הוא מקום של חסד הדדי תמידי בין בני הזוג. האיש טורח ויגע להביא פרנסה לבית, אם הוא לומד תורה, הוא טורח ויגע להביא פרנסה רוחנית לבית. האשה מטופלת בגידול הילדים ובהנהגת הבית, אם היא עובדת כדי להביא פרנסה לבית – טירחה ויגיעה כפולה מוטלת עליה. ויש להבהיר בבירור, כי אין האשה חייבת לפרנס את הבית – החיוב מוטל על הבעל, וכך הוא כתב לה בכתובתה: “אנא אפלח ואיזון”. אם האשה מקבלת על עצמה את עול פרנסת הבית מאהבת התורה, כדי שבעלה יוכל ללמוד בלי הפרעה – מה מאד מגיעה לה הכרת הטוב בעד מסירות נפשה! יש על שני בני הזוג לדעת, כי האהבה והשלום בביתם תלויים בזה, שכל אחד מהם לא נלאה מלהכיר טובת השני ולהביע זאת בפה ובמעשה.”

הכרת טובה לקב”ה – מטרת הבריאה והמצוות

חז”ל אמרו: “כל הכופר בטובתו של חברו לסוף כופר בטובתו של הקב”ה” (משנת ר’ אליעזר, פרשה ז’, דף קצ”ו) היסוד בזה הוא, כי מידות האדם פועלות באופן שווה כלפי כל זולת, אם הזולת הוא אדם או הקב”ה. לכן גם כפיית הטוב פועלת גם כלפי הקב”ה. לכן, אחרי שעסקנו הרבה בהכרת הטובה לבני אדם, יש לנו לעמוד כעת על מידה זו ביחס לבורא יתברך. כאן הננו מגיעים לדברי הרמב”ן בסוף פ’ בא:

“וכוונת כל המצוות שנאמין באלוקינו ונודה אליו שהוא בראנו, והיא כוונת היצירה, שאין לנו טעם אחר ביצירה הראשונה ואין לעליון חפץ בתחתונים מלבד זה שידע האדם ויודה לאלוקיו שבראו. וכוונת רוממות הקול בתפילות וכוונות בתי כנסיות וזכות תפילת הרבים זהו: שיהיה לבני אדם מקום יתקבצו ויודו לא-ל שבראם והמציאם ויפרסמו זה ויאמרו לפניו בריותיך אנחנו!”

העמיד הרמב”ן את כל היצירה וכל תכלית המצוות על ענין ההודאה. והנה פשוט הוא שאין הקב”ה צריך את ההודאה שלנו, כי “אם צדקת מה תתן לו, או מה מידך יקח” (איוב לה, ז). אך השלימות שלנו והעושר שלנו הוא – להודות. וכבר אמרנו, כי כל אשר האדם מכיר יותר הטובות שהוא מקבל, יותר עשירים הם חייו הפנימיים. בזה נפתחה בפנינו עבודה חדשה: נתלמד מעתה להכיר טובתו של הקב”ה. ולפי דרכנו ש”תפסת מרובה לא תפסת, תפסת מועט תפסת”, הננו להתלמד גם בזה דבר קטן: נתאמץ להגיד ברכת ההודאה בשמונה עשרה בשימת לב מרובה בכל שלושת התפילות ביום.[רשמי התרגיל בפנקס]” חובת האדם בעולמו – הדרכות  מעשיות לתיקון מידת הכרת הטוב “לימדונו חז”ל, כשם שאדם שלוקח חפץ ממוכר, ואינו משלם תמורתו הוא ודאי גזלן, כך המקבל כל דבר מאדם המצפה לתמורה, ולא נתן לו את התמורה המצופה – נקרא גזלן.

לכן גם תשומת לב ותגובה שאדם מצפה לה תמורת התייחסותו, אפילו אמירת שלום בלבד, אם לא יקבלם, נמצא שלקח בלא לשלם תמורה – גזל ממש! כך גם נוכל להבין את המעשה המפורסם על הסבא מקלם. הסבא התארח יחד עם תלמיד חכם אצל פונדקאית אחת, והיא קבלה את פניהם בשמחה, והכינה להם סעודה בלא תשלום. במהלך הסעודה סיפרה האישה בהרחבה את תלאותיה וסיפוריה. הסבא הקשיב והנהן בראשו, אך אותו תלמיד חכם שקע בלימוד בספריו. כשיצאו אמר הסבא לאותו רב: אתה גזלן!   לתמיהת הרב, השיב הסבא: קבלת ארוחה דשנה, כאשר הפונדקאית ציפתה תמורתה למעט תשומת לב בלבד. אתה אכלת, ולא שילמת אפילו תמורה זעומה זו… גזל ממש!”

הכרת הטוב נחשבת להכנה חשובה לכל תרי”ג המצוות

המהרח”ו בשערי קדושה (ח”א שער ב’) כתב שאין המידות נכללות בתרי”ג מצוות, אלא הן הכנות עיקריות לקיום תרי”ג המצוות. כאשר אדם מקיים את המצוות, הוא צריך להיות מכיר טובה. שאם לא כן, “למה לו חיים”. חז”ל מבארים כי עיקר תכלית המצוות אינה רק שאדם יעשה אותן, אלא שהן תעשינה אותו, שהן  ישנו את טבעו. מכאן שאם אדם אינו מכיר טובה, הרי סימן הדבר כי המצוות אשר הוא מקיים לא משפיעות עליו, ועל כך נאמר “למה לו חיים”.

האם צריך להכיר בטובה שנעשתה עם פניות? (מתוך אינטרס אישי)

“ולכאורה  תמוה, מדוע יש להכיר טובה לאדם שהטיב בגלל אינטרס? הרי עשה כן לתועלת עצמו? הסיבה לכך היא שהקב”ה ברא לנו כלי רגיש מאד: גלאי הקולט טובות. אם אדם לא יכיר בכל טובה אשר נעשתה עבורו (ללא תלות במניע) הרי שהרגישות של הגלאי עלולה להיפגם, ובהמשך לא יוכל להכיר גם בטובה המגיעה מאת ה’. נמשיל לכך משל. כאשר משקפיו של האדם מלוכלכות, הוא לא יכול לראות את הנעשה סביבו בבהירות. הכרת הטובה היא כלי דרכו אפשר לראות את הקב”ה, ואם אדם לא מכיר טובה על הנאה שנעשתה לו, אפילו מדומם, הוא מלכלך את משקפיו, וממילא לא יוכל אחר כך לראות טובות אחרות הנעשות לו. אחרי שלמדנו כי צריכים להכיר טובה בכל מקרה, יש לתמוה, מדוע צריך להכיר טובה לאדם המטיב עצמו ולא לקב”ה? הרי אותו אדם לא רצה להיטיב באמת, אם כן הכרת הטוב צריכה להיות מופנית כלפי הקב”ה בלבד?

התשובה היא, כי הקב”ה שולח לנו את הטובה דרך שליחים ולא באופן ישיר, והודיע לנו שהכרת הטובה אליו תתבצע באמצעות הכרת הטוב לשליחיו. באופן זה עוזר לנו הקב”ה לפתח את גלאי הכרת הטוב שלנו. קשה להכיר טובה לקב”ה משום שאנו מתקשים להרגיש את מציאותו הנמצאת ממש לפנינו, אך באמצעות הכרת הטוב לשליחיו – יקל עלינו הדבר.

“תנו רבנן: נאמר כבד את אביך ואת אמך, ונאמר כבד את ה’ מהונך. השוה הכתוב כבוד אב ואם לכבוד המקום… תנו רבנן שלשה שותפין הן באדם: הקב”ה ואביו ואמו. בזמן שאדם מכבד את אביו ואת אמו – אמר הקדוש ברוך הוא: מעלה אני עליהם כאילו דרתי ביניהם וכבדוני” (קידושין ל, ב)

המשגיח הגה”צ רבי מאיר חדש זצ”ל, היה שואל על גמרא זו, מדוע בבריאת האדם, היה צריך הקב”ה את האבא ואמא כשותפים, הלא יכול היה לברוא את האדם ללא הורים, כפי שברא את אדם הראשון? וענה, כי האדם זקוק שיהיו שותפים בבריאתו כדי לעזור לו לכבד את ה’. מדוע? משום שכל אדם מרגיש עד כמה אותם שותפים, אביו ואמו, מטיבים עמו, וממילא קל לו לכבדם. לעומת זאת, את הקב”ה – מציאות שאינה מוחשית – קשה לכבד. לכן הודיע הקב”ה כי כאשר יתן האדם כבוד להוריו, לשותפים שלו, הרי זה כאילו נתן כבוד לה’ ית’. באופן זה, מכח הכבוד וההערכה לנגלה, יוכל האדם לכבד גם את הנסתר – הקב”ה.

מכאן, שדין הכרת הטוב כלפי השליחים הוא בעיקר מדין בין אדם למקום ולא בין אדם לחברו, ולכן אין זה משנה אם השליח התכוון להיטיב או לא. נסיים בדוגמאות להמחשת הרעיונות אשר הובאו בפרק זה.

1. האם צריך להכיר טובה לנהג אוטובוס זעוף פנים? הרי הוא מקבל כסף על עבודתו והרי הוא כפורע חובו עבור הנוסעים? האם צריך להכיר טובה לחברת ההסעות עצמה? האם צריך להכיר טובה לחברת מרצדס או וולבו שבנתה אוטובוסים אלו? האם הנהג עצמו חייב הכרת טובה כלפי מעסיקו?
2. האם צריך להכיר טובה לבעל המכולת השכונתית? הרי הוא בסך הכל מעניק שירותים בתמורה לתשלום שקיבל?
3. האם צריך להכיר טובה לרופא? הרי קיבל טבין ותקילין עבור הטיפול?
4. האם צריך להכיר טובה למעסיק? הרי המשכורת שנותן הינה תמורה על עבודה, אולי הוא צריך להכיר טובה לעובד?

הבה ננתח את הדוגמאות השונות.

1. אם הנהג האיר פנים ונהג באדיבות-  מוטלת על הנוסעים החובה להכיר לו טובה עבור השירות המיוחד. אפילו אם הנהג היה זעוף פנים, עדיין מוטלת חובה להכיר לו טובה על ההנאה שגרם לנוסעים בכך שהסיע אותם ממקום למקום. חברת האוטובוסים לא הייתה יכולה לתפעל את האוטובוס מבלי להעסיק נהג שיבצע את העבודה הזו בפועל. עצם העובדה שנהג זה עובד בחברת הסעות זו, גרמה לנוסעים הנאה בכך שהגיעו במהירות ליעדם.   גם לחברת האוטובוסים יש להכיר טובה שבחרה להקים מערך של אוטובוסים לשירות הנוסעים, ובייחוד במקומות בהן חברת ההסעות עורכת התאמות מיוחדות לציבור הנוסעים. וגם לחברה שייצרה את האוטובוס, יש להכיר טובה שבנתה אוטובוס זה. כמובן שרמת הכרת הטובה הנדרשת הנה לפי ההנאה הישירה שאדם נהנה. לכן יש להכיר טובה גדולה יותר לנהג, אחר כך לחברת האוטובוסים ואח”כ לחברת ייצור האוטובוס.
2. המקרה דומה למקרה הקודם. רמת הכרת הטוב צריכה להיות לפי הסדר הבא: לזבן- עבור שירות אדיב, דרגה פחותה יותר – לזבן שהעניק שירות לא אדיב אך בכל זאת שירת אותנו, לבעל המכולת אשר בזכותו נפתחה המכולת בשכונה.
3. אמנם הרופא קיבל כסף עבור השירות שביצע, אך כיוון שהייתה הנאה גדולה מעצם הטיפול יש להכיר לו טובה גדולה על כך. רמת הכרת הטוב הנדרשת הינה לפי ההנאה , לכן יש להכיר טובה לרופא הרבה יותר מאשר לזבן במכולת.
4. כיוון שהעובד מקבל טובה מבעל הבית על כל שמעסיק אותו, עליו להכיר טובה. גם המעסיק צריך להכיר טובה לעובד שלו, שהרוויח על ידו תפוקה כלשהיא.”

תרגילים

        התבונני במשך שבוע ומלאי את הטבלאות הבאות:

	דברים שחשבתי היום ש”מגיע לי”/שנתקלתי באחרים שחשבו שזה מגיע להם
א
ב
ג
ד
ה
ו
	למי צריך להכיר טובה היום
א
ב
ג
ד
ה
ו

 

	המעלות המיוחדות של הורי
א
ב
ג
ד
ה
ו
	התבוננות במשך 2 דק’ לפחות: טובות שנהנית מהוריך
א
ב
ג
ד
ה
ו
שםהאח/אחות	הטובה שעשה

טבלת מעקב שבועית בנושא “הכרת טובה לבן הזוג”

בחלק א’ של הטבלה ננסה למדוד שיפור בהכרה הרגשית בטובות שמעניק בן הזוג. ובחלק ב’ נמדוד שיפור במעשים שנבעו מהשיפור בהכרה הרגשית. כל שבוע ניתן ציון 0-10 על דרגתנו בכל סעיף.

בכל שבוע כדאי לעבוד על כיוון אחר, על בעיה חדשה.

 

1. הכרת הטוב בהרגשה

שבוע: מצבים שגורמים לי לא להכיר טובה כראוי לבן זוגי	1	2	3	4	5	6	7	8
הכנת אוכל
ביצוע קניות לבית
חינוך הילדים
טיפול בילדים
ניקוי הבית
ביצוע כביסות
סידורים שונים
פרנסת המשפחה
לאפשר ללמוד
תמיכה נפשית

 

1. הכרת הטוב – החלק המעשי

אומרת לבן הזוג “תודה” בהארת פנים
מקפידה פחות על בן הזוג/ דנה אותו יותר לכף זכות
איזה מעשה של הטבה הוספתי השבוע למען בן הזוג?

 

 

רשמי בכל יום תחום אחד עליו את צריכה להכיר טובה לבעלך והתבונני בהכרת הטוב זו לפחות פעמיים ביום.

 

יום א: תודה לבעלי על ___________________________

יום ב: תודה לבעלי על ___________________________

יום ג: תודה לבעלי על ___________________________

יום ד: תודה לבעלי על ___________________________

יום ה: תודה לבעלי על ___________________________

יום ו: תודה לבעלי על ___________________________

עבדי במשך שבוע על הטבלה הבאה:

מספיק להתבונן בכל יום על הטבה אחת.

	אדמיין בכל יום מה יקרה אם בן זוגי יפסיק את ההטבה כלפי
	א	ב	ג	ד	ה	ו
הכנת אוכל
ביצוע קניות לבית
חינוך הילדים
טיפול בילדים
ניקוי הבית
ביצוע כביסות
סידורים שונים

 

עבדי במשך שבוע על הטבלה הבאה:

 

	אמרתי תודה במאור פנים
	א	ב	ג	ד	ה	ו
הכנת אוכל
ביצוע קניות לבית
חינוך הילדים
טיפול בילדים
ניקוי הבית
ביצוע כביסות
סידורים שונים

כדאי להשתמש בשיטת הקנסות אם שכחת להתבונן בכל יום.

אל תשכחי לומר תודה כביטוי להכרת טובה ולא כדי להיפטר מהכרת טובה.

השתדלי להתבונן במשך השבוע בכל העניינים הנ”ל ולא להתמקד בנושא אחד בלבד. היצר הרע גורם לעיתים להתמקד בדבר אחד בלבד, כדי שתהיה הזנחה בשאר הדברים.

 

לאחר עבודה של מספר חודשים על מידת הכרת הטוב כלפי בן הזוג, בדקי את התקדמותך בעזרת השאלות הבאות:

1. האם אני מודה לבן הזוג יותר מאשר הודיתי בעבר? האם אני עושה זאת יותר במאור פנים? 
2. האם השתפרתי במידת הכעס כלפי בן הזוג? ___________________________
3. האם אני משבחת את בן הזוג יותר? _________________________________
4. האם אני מחפשת להיטיב לבן הזוג, האם אני עוזרת לו יותר? _______________
5. האם אני מודה יותר לקב”ה על כך שזכיתי לבן זוג? ______________________
6. האם אני מכירה לבן הזוג טובה גם על מקרים שהטובה נעשתה עם פניות?_______
7. האם אני מכירה לבן הזוג טובה גם על טובה שהתרגלתי? __________________
8. האם נהייתי עירנית יותר למקרים שעלי להכיר לבן הזוג טובה? ______________
9. האם אני מרגישה שהצלחתי להעמיק את הכרת הטוב שלי לבן הזוג?___________
10. האם התחלתי לתעד בפנקס מעשים טובים במיוחד, שבן הזוג עושה למעני?_______

משימת סיכום: בחרי מתוך דפי המקורות 6 מילים שהכי משמעותיות לך בנושא הכרת הטוב.

                                                                   

כתבי אותן בפנקסך.

 

יחידה ג’  –  אהבה, חסד ונתינה

 

       פתיחה:

 

1. שמש אסוציאציות    
2. מה הקשר בין אהבה לנתינה? כתבי.

לאחר לימוד דפי המקורות, נענה שוב על השאלה הזו ונשווה בין 2 התשובות. 

משימה: תוך כדי לימוד המקורות, רשמי לעצמך מילות מפתח ומשפטי מפתח.

עלי שור חלק א/הרב וולבה – פרק ארבעה עשר

חסד

יסוד החסד הוא: “כי פתח תפתח את ידך לו והעבט תעביטנו די מחסרו אשר יחסר לו”. אפילו סוס לרכב עליו ועבד לרוץ לפניו, כאשר זה באמת חסר לו (דברים טו ח’ וברש”י שם). זה צריכים לראות. השקוע בשרירות לבו נבצר ממנו לראות את אשר יחסר לזולתו. הוא יכול, אולי, עוד להבין שלזולתו חסר מה שגם לו בעצמו חסר. אולם, להכנס למצב זולתו בעבר ובהווה ולהבין כי חסר לו דבר שהוא בעיניו מותרות או בלתי חשוב לגמרי – זה אינו בכחו של זה האוהב רק את עצמו.

ואחרי שראו, צריכים לתת, ולתת צריכים כמעט תמיד בעל כרחו של המקבל או בלי שירגיש בנתינה. כי קשה מאד לקבל מהזולת, יתכן שהקבלה יותר קשה מהנתינה, והכרחי לתת באופן שלא יקשה לקחת. על כגון זה נאמר: “שמא תאמר כל הבא לקפץ קופץ – ת”ל מה יקר חסדך אלקים”. בלי עבודה ויגיעה רבה אי אפשר  לזכות לחסד: “צריך לתת לב ולטרוח ולרדוף אחריה.” ‘לתת לב’- היינו לראות את אשר יחסר לו לזולת. ואח”כ ‘לטרוח’- היינו למצוא דרך כיצד להמציא לו את אשר הוא זקוק לו. ואחרי שימת הלב והטירחה, אם אין רודפים אחרי מעשה החסד – לא יצא אל הפועל. דומה, כי מעשה חסד שזכו לעשות בשלמות יש בו ניצוץ של רוח הקודש.

הקורא דברים אלו יחשבם אולי כמוגזמים. למה כה קשה לעשות חסד – הלא כשמבקשים ממנו דבר הוא נותנו, וכשהוא רואה עני הוא נותן לו פרוטה – ומה עוד? התמה כן – סימן שעדיין אינו רואה את זולתו. טרם ראה חסרון אצל זולתו אשר עליו למלאותו לו!

חסד אינו מצטמצם בכסף. חיוך ומילה טובה בכוחם להחיות מיואשים, דבר עידוד בכוחו להביא אושר. אלה הם דברים קטנים מאד. ומלבד זה – מה רבים החסדים שבכוחנו לגמול – לו ראינו שהם חסרים!

תפילת אליעזר עבד אברהם: “הנה אנוכי ניצב על עין המים ובנות אנשי העיר יוצאות לשאוב מים. והיה הנערה אשר אומר אליה הטי נא כדך ואשתה ואמרה שתה וגם גמליך אשקה אותה הוכחת ליצחק ובה אדע כי עשית חסד עם אדני” (חיי שרה שלשי) רש”י: “ראויה היא לו שתהא גומלת חסדים וכדאי להכנס בביתו של אברהם.” מכאן שהחסד נבחן לפי מה שמרבים לתת. כשרבקה לא רק שנענתה לבקשתו אלא גם השקתה את גמליו – בזה הוכיחה כי בעלת חסד היא.

בדומה למה שראינו בתלמוד תורה, יש לכל אדם מידה וגבול עד כמה הוא מוכן לעשות חסד. עבודת החסד היא, להרחיב גבול הנכונות הזאת, ולהרבות בחסד, מספרים על רב, שנשאל בערב פסח אם יכולים לצאת ידי מצות ארבע כוסות בחלב. הרב השיב בשלילה ונתן לשואל סכום הגון של כסף. שאלוהו מה ראה לתת לאיש כה הרבה כסף. אמר הרב: “משאלתו הבנתי, כי לא רק יין אין לו לפסח. אלא גם בשר אין לו, שהרי רצה לשתות חלב לד’ כוסות, נתתי לו כסף לקנות בשר ויין.” זהו מבט של חסד.

עלי שור חלק ב / הרב וולבה – פרק שישי

חסד

הנחש פיתה את חוה באמרו לה “והייתם כאלוקים – יוצרי עולמות. ובזה התפתתה, כי עומק תשוקתו של כל אדם הוא להיות יוצר עולמות.הנחש הטעה את חוה, שיגיעו לזה על ידי פרי עץ הדעת שיוליד בהם כוח הדמיון, וכאילו הדמיון הוא הכוח היוצר עולמות, ולא היא: הכוח הזה הוא חסד. לא אדה”ר זכה ליצור עולמות אלא אאע”ה שזכה לחסד. “איתן האזרחי” הוא אברהם, והוא אמר: “ואני אמרתי עולם חסד יבנה.” (תהילים פט,ב). בגישתנו עתה להתלמד במידת החסד נדע נא, כי כל מעשה חסד, אפילו בדבר קטן, הוא מעשה בנין ויצירה ממש, להחיות רוח שפלים ולהחיות לב נדכאים.

כאשר נותנים פרוטה לעני הפושט את ידו, זוהי צדקה שהיא כמעט ממידת דרך ארץ לא להשיבו ריקם. חסד – ענין אחר יש בו. בהתלמדנו בזה נלך צעד אחרי צעד, הן בהבנה והן במעשה.

“כי פתוח תפתח את ידך לו והעבט תעביטנו די מחסורו אשר יחסר לו” – רש”י: “והעבט תעביטנו – אם לא ירצה במתנה תן לו בהלוואה. די מחסורו – ואי אתה מצווה להעשירו. אשר יחסר לו – אפילו סוס לרכב עליו ועבד לרוץ לפניו. לו – זו אשה וכה”א אעשה לו עזר כנגדו” (ראה, ששי.) “די מחסורו” – ולא יותר. אבל ב”אשר יחסר לו” – אין נורמות. כשם שדעותיהם שונות כך מחסוריהם שונים. הרוצה  להיות איש חסד צריך קודם כל להתלמד לראות ולהאזין מה יחסר לו. “אשר יחסר לו” כתוב, לו לפי צרכו האישי הפרטי, וכמו שאמרו “זו אשה”, אשר בודאי צריכים להתאים לו אשה ההגונה לו, וכן בכל שאר צרכיו. נתאר לעצמינו עשיר שירד מנכסיו: עליו לצאת מדירת הפאר שלו ולגור בדירה קטנה: מכלי הכסף והזהב לא נשאר לו מאומה, ועם כל זה השלים. אך דבר אחד מציק לו, שאין לו עוד מכונית הפאר שלו והוא צריך לעשות דרכו רגלי או ברכב ציבורי: מבויש הוא יוצא בבוקר לדרכו, ומבויש הוא חוזר הביתה. הוא לא יעיז לבקש שיתנו לו מכונית, ולו פשוטה, אבל אנו חייבים להבין כי זהו אשר יחסר לו באמת. אם להשתדל למעשה להמציא לו מכונית – זוהי שאלה בדיני קדימה: אם אנו עוסקים גם בעניים חסרי לחם, ועם חולים הזקוקים לרופאים, בודאי יש להם דין קדימה לפני זה שחסרה לו מכונית. אבל לו יצויר שיש לי כסף, או נדבן לזה, באמת עלי למלאות לו חסרונו. צריך להתלמד בזה. התגובה הראשונה לשמע אנחת העשיר שירד מנכסיו על מר גורלו שהוא צריך ללכת רגלי, היא רוגז, איך הלה מעיז אפילו לדבר בזה, כשיש כל כך הרבה נצרכים בעולם שיחסר להם אפילו לחם : אבל לו דבר זה כואב, ואני צריך להבין היטב כי זהו באמת “אשר יחסר לו”. מסתמא לא אוכל לתת לו סוס לרכב עליו ועבד לרוץ לפניו לכבודו, אבל כשאבין היטב את מחסורו וצערו, לכה”פ  אנחם אותו בדברים לעורר בו תקוה שבע”ה יחזור למצבו הראשון.

ויש מחסורים שונים: יש כאלה שמדברים עליהם. ויש כאלה שהאדם עצמו אינו מרגיש מה חסר לו, ואני צריך לרדת לעומק מצבו לבדוק במה הוא חסר. אחד זקוק לעזרה בכסף, שני בעבודה, שלישי בעצה, רביעי ברפואה, חמישי ברוחניות. הן “מרובים צרכי עמך”,  ואני צריך להתלמד לראות צרכיהם. ושים לב: כעת  איננו עוסקים במעשי חסד, אלא בהבנת וראית “אשר יחסר לו”. נתלמד, איפוא, כמה פעמים ביום לעמוד על חסרונותיהם של בני אדם שאנו באים במגע עמהם, וזאת לכה”פ במשך שלשה שבועות. [רשמי את התרגיל הזה בפנקסך]

מסילת ישרים שער החסידות פרק י”ח

הנה שורש החסידות הוא  משז”ל (ברכות יז א) אשרי אדם שעמלו בתורה ועושה נחת רוח ליוצרו. והענין הוא כי הנה המצות המוטלות על כל ישראל כבר ידועות הן וחובתן ידועה עד היכן היא מגעת. אמנם מי שאוהב את הבורא ית”ש אהבה אמיתית לא ישתדל ויכוין לפטור עצמו במה שכבר מפורסם מן החובה אשר על כל ישראל בכלל. אלא יקרה לו כמו שיקרה אל בן אוהב אביו שאילו יגלה אביו את דעתו גלוי מעט שהוא חפץ בדבר מן הדברים, כבר ירבה הבן בדבר ההוא ובמעשה ההוא כל מה שיוכל. ואע”פ שלא אמרו אביו אלא פעם אחת ובחצי דיבור. הנה די לאותו הבן להבין היכן דעתו של אביו נוטה לעשות לו גם את אשר לא אמר לו בפירוש. כיון שיוכל לדון בעצמו שיהיה הדבר ההוא נחת רוח לפניו ולא ימתין שיצוהו יותר בפירוש או שיאמר לו פעם אחרת. והנה דבר זה אנחנו רואים אותו בעינינו שיולד בכל עת ובכל שעה בין כל אוהב וריע.  בין איש לאשתו. בין אב לבנו. כללו של דבר בין כל מי שהאהבה ביניהם עזה באמת, שלא יאמר לא נצטויתי יותר, די לי במה שנצטויתי בפירוש, אלא ממה שנצטוה ידין על דעת המצוה וישתדל לעשות לו מה שיוכל לדון שיהיה לו לנחת.

נמצא כלל החסידות הרחבת קיום כל המצות בכל הצדדין והתנאים שראוי ושאפשר.

שאלה: תני דוגמאות איך אפשר לעשות נחת רוח לבן הזוג? לילדים?

מכתב מאליהו/הרב דסלר/קונטרס החסד

כאשר ברא אלהים את האדם עשהו לנותן ןנוטל. כח הנתינה הוא כח עליון ממדות יוצר הכל ברוך הוא. שהוא מרחם ומטיב ונותן, מבלי לקבל דבר בתמורה (הן לא יחסר לו כלום, ככתוב: “ואם צדקת מה תתן לו” [איוב ל”ה ז] רק שאנו מביעים לו את תודתנו,  אשר זה שורש עבודתנו לו) וככה עשה את האדם, ככתוב: “בצלם אלהים עשה את האדם”, כי יוכל לרחם ולהטיב וליתן.

אבל כח הנטילה, הוא אשר יתאוה האדם למשוך אליו את כל הבא בתחומו, כח זה הוא אשר יקראוהו בני האדם “אהבת עצמו”, והוא שורש כל הרעות.

אבל אלה המה דרכי הצדיקים שבבני האדם: נתינתם רבה ונטילתם מועטת, וגם המעט אשר יקחו, מוכרחים המה בו, למען אפשר להם את הנתינה ואת ההטבה, משאת נפשם. נמצאת אומר, כי גם נטילתם ממקור קדוש יאתה, מחפץ הנתינה, ולא יגעו ברעה-כח הנטילה-לעולמים. הקדושים אשר בארץ המה, הדבקים במידת קונם בכל עניניהם. ואיך יהיה המשא ומתן הטוב? בואו נסתכל במעשי שני גדולי עולם, האחד מן היותר קדומים, והשני מאחרוני האחרונים, ונמצא את הדרך הישרה, כי אם במסילתם נלך, לא נכשל לעולמים.

בתורה כתוב: “ויתהלך חנוך את האלקים” ואמרו חז”ל כי “חנוך תופר מנעלים היה, ועל כל תפירה ותפירה היה מייחד יחודים לקונו” (עי’ מדרש תלפיות ערך “חנוך”). ושמעתי בשם רבינו ישראל מסלנט זצ”ל, שביאר המאמר הזה ביאור נחמד, ויאמר, כי אין הכוונה שבשעת תפירתו היה דבק במחשבות עליונות, שזה אסור על פי הדין, כי איך יפנה את דעתו לדבר אחר, בשעה שעוסק במלאכת אחרים אשר שכרוהו? אלא תוכן היחודים שהיה מיחד, הוא אשר שם על לבו ומחשבתו, בכל תפירה ותפירה, כי תהיה טובה וחזקה, וכי יהיו המנעלים טובים, למען יהנה מהם אשר ינעלם. ככה דבק חנוך במידת קונו, אשר ייטיב ויהנה לזולתו, וככה ייחד לו יחודים, כי לא חפץ חנוך בשום דבר אחר, זולת החפץ האחד, והשאיפה המיוחדת, לדבק במידת קונו. ועוד אחרת לו בזה, כי נשמר מכל שמץ רע, שגם שגגת אונאה ותרמית לא תגיענו, ולא תהיה נטילתו יתירה על ערך עבודתו אשר יתן.

המעשה השני, יספרו על רבינו ישראל מאיר הכהן זצ”ל, בעל החפץ חיים – הלא עוד זכינו לראות את הצדיק הקדוש הזה בדורנו – הוא לא חפץ להתפרנס בתורתו, ויהי לחנווני. הסחורה שמכר היתה מעולה, המידה גדושה, המשקל מכריע ללוקח תדיר. כמובן נהרו אליו כל הקונים. ויאמר רבינו ישראל מאיר זצ”ל: “אם כן, במה יתפרנסו שאר החנוונים?” ויעש לו לחוק, כי יפתח את חנותו רק לשעה או שעתיים, עדי ירוויח איזה פרוטות, די פרנסתו ליומו בצמצום, ויסגרנה אחרי כן, למען תהיה פרנסה מצויה גם לאחרים. ויתבונן אחר כך וירא כי גם בזה לא הועיל, כי רוב הקונים צמצמו עצמם לבוא אל חנותו בעת הפתיחה, ויסגור את חנותו לגמרי, ויעזוב מהיות עוד חנווני כי לא חפץ לגרום צער לחנוונים אחרים.

הורגלנו לחשוב את הנתינה לתולדת אהבה, כי לאשר יאהב האדם, ייטיב לו. אבל הסברה השניה היא, כי יאהב האדם את פרי מעשיו, בהרגישו אשר חלק מן עצמיותו בהם הוא – אם בן יהיה, אשר ילד או אימן, או חיה אשר גידל, ואם צמח אשר נטע, או אם גם מן הדומם, כמו בית אשר בנה, הנהו דבוק למעשי ידיו באהבה, כי את עצמו ימצא בהם. וכן הראוני מקור בדברי רבותינו זכרונם לברכה כסברה זאת השניה, כי כך שנינו במס’ דרך ארץ זוטא (פ”ב) ” אם חפץ אתה להידבק באהבת חבריך, הוי נושא ונותן בטובתו”.

ראיתי מעשה, והנה הורים צעירים ראו את כל חמדת חייהם בבנם הקטן. בשעת חרום, ומלחמה פרצה במקום ההוא, ויברחו כולם משדה המלחמה. ויקר המקרה, אשר האויבים הפרידו בין הדבקים, והאב ובנו נשארו לצד האחד, והאם לצד השני. וכה נפרדו, ביגונם ובגעגועיהם, כמה שנים, עד אשר שקטה המלחמה, והשלום שב אל מקומו. ויתוודעו יחדיו בני המשפחה כולה וישמחו איש ברעהו מאד. והנה פלא, לא יכלו לתקן את אשר חסר להם בזמנו, אהבת האב ובנו היתה יותר עמוקה ודבוקה, מאהבת האם והבן. היא הניחה אותו קטן, ותמצאהו גדול, ויהי בעיניה כאילו הוא אחר, עדיין היתה מתגעגעת אחר בנה הקטן שהניחה. אבל, הן זה רק דמיון. ואיה שורש הדבר? הוא אשר האב אימן וגידל את הילד תחתיה. זהו אשר חסר לה, ושב אל האב במקומה. האהבה הבאה מן הנתינה ההיא, עברה כולה אל האב.

ואמרו רבותינו ז”ל (בבא מציעא ל”ב ע”ב): אוהב לפרוק ושונא ל”טעון – מצוה בשונא כדי לכוף את יצרו” – ואע”פ שבפריקה מונע גם צער בעלי חיים, שהוא מדאורייתא, מכל מקום “כדי לכוף את יצרו עדיף”. ויש ענין בזה גם כי בהטיבו לשונאו, גם הוא עצמו תסתלק השנאה מלבו ותכנס תחתיה אהבת הנותן אל המקבל ממנו. ומי שעיניו פקוחות יראה מעשים כאלה הרבה.

העולם המתוקן   

שאלוני: אם באמת חפץ השי”ת שלא יהיה האדם לנוטל, אלא שיסתפק בכל אשר יגיע אליו על יד עצמו, אם כן למה ברא את האנשים בעולם אחד ויעשם לחברתיים. הלא טוב היה אם כל אחד מבני האדם נברא בעולם מיוחד לעצמו ולא תהיה אפשרות לקנאה ותחרות.

ותהי תשובתי פי שנים:

ראשונה, אלו לא נברא האדם חברתי לא היה בוחר בין נטילה לנתינה, אלא הנטילה היתה נשללת ממנו בכח הטבע. אבל חפץ ה’ בבריאת האדם היה שיבחין בין טוב לרע ויבחר בטוב, ע”כ ניתנו בו שני הכוחות גם יחד, ויושם עליו לבחור בכח הנתינה ולרחק את כח הנטילה, וזה הצלחתו בעוה”ז והבא. ועל זה אמרה התורה: “החיים והמוות נתתי לפניך… ובחרת בחיים”.

ושנית, כי אילו לא היו בני האדם חברתיים, ולא היו צריכים זה לזה, הלא לא היתה אפשרות גם לכח הנתינה, כי למי יתן האדם אם לא יהיה מי שיקבל ממנו.

ויחזור אחד החברים וישאלני: אם כן הוא, שאין מציאות לנותן בלתי אם יהיה גם אשר יקבל ממנו, הלא יש גם רעה רבה במעשה הנותן, כי יעשה את חבירו לנוטל? וגם כי אי אפשר שיהיה העולם מתוקן כולו, שאם יהיו כל בני האדם לנותנים, מי הוא זה אשר יקבל מהם?

 והנה שאלות יפות שאל, אבל המעמיק לחשוב ימצא שהענין מתברר מעצמו. וזהו: הפרש גדול יש בין “המקבל” ובין “הנוטל” וכן בין “הנותן” ל”אשר יקחו ממנו”. ויש לנו להזהר שלא נערב את המושגים. יש אדם אשר יקח וגם יקחו ממנו, הוא בעל כח הנטילה, אשר לקיחתו באה משורש אהבת עצמו, ויקח ולא יתן מאומה, וכי יקחו ממנו הוא מאשר אין בידו למונעו. ויש, אשר יתן וגם יקבל, הוא בעל כוח הנתינה, אשר נתינתו נובעת ממקור הטוב שבלבו, ובעד אשר יקבל יתמלא לבו בתשלומי הכרת טובה. 

באור הדבר, כי שניהם, בעל כוח הנתינה, וכמו כן גם בעל כוח הנטילה, שניהם משלמים עבור מה שיגיע אליהם ברוב הפעמים. אמנם הנותן לא יחפוץ לקבל בלי תשלומין, ולכל הפחות ישלם בהכרת הטוב, והנוטל לא יחפוץ לשלם מאומה, ורק כאשר לא ינתן לו בלי תשלומין, אזי בעל כרחו ישלם. ומעתה, מאחר שאדם זה, אשר כוח הנתינה בו, ישלם למטיב עימו בהכרת הטוב, הלא בעשותו ככה לא יתפתח בו כוח הנטילה לעולם, אם גם הרבה יקבל מאחרים.

וזה דבר העולם המקולקל:

ירבו בו הנוטלים אשר יקחו ויחטפו איש מרעהו. סדר חברתי כזה הוא אשר ירבה את הקנאה והתחרות ויביא לידי מלחמות ורציחות, גזילות ורעות.

אבל העולם המתוקן:

כל אדם נותן ומטיב, ולבבו יביע הכרת טובה על אשר יקבל מרעהו. חברת בני אדם, בהיותה ככה, היא החברה המתוקנת והמאושרת, רבת השלום והאהבה, והיא אשר יחפוץ ה’ בה. ויש רמז לענין הזה במעשה המובא במדרש רבה (פ’ נח, ל”ג, א’). כתוב שם, שאלכסנדר מוקדון הלך אל מלך קציא, לאחורי הרי החושך. ויבקש לדעת איך דנו שם את דיניהם. ויהי היום, ויבואו שני אנשים לדין. האחד קנה מחברו קרקע של אשפה, ומצא בה מטמון. הוא טען, שבדעתו היה רק לקנות את הקרקע, אבל לא את המטמון, ועל המוכר לקחת את המטמון. והמוכר טען שמכר את הקרקע וכל אשר בו, והמטמון של הקונה. ויפן אליהם מלך קציא, וישאל אם יש להם בנים ובנות, וימצא שלזה יש בן ולזה יש בת. ויהי משפט המלך, שבניהם יתחתנו ויקחו את האוצר. ראה המלך את אלכסנדר מתמיה, ושאל אותו: “מה לא טוב דנתי? אם היה דבר כזה אצלכם, איך הייתם דנים אותו?” אמר לו אלכסנדר: “היינו הורגים אותם גם שניהם והמלכות היתה לוקחת ממונם של שניהם.” שאל אותו מלך קציא: “האם השמש זורחת אצלכם?” אמר לו: “הן”. שאל אותו שוב: “היש אצלכם בהמות?” אמר לו: “הן”. אמר מלך קציא לאלכסנדר: ” לא בזכותכם יורד הגשם ולא בזכותכם השמש זורחת לכם, כי אם בזכות הבהמות, שנאמר: “אדם ובהמה תושיע ה’, אדם בזכות בהמה”. 

המדרש יראה לנו במעשיה נפלאה זו, את המרחק הרב והעצום שבין הנוטלים לנותנים. כשבאו שני הנותנים, וכל אחד לא חפץ לקבל מרעהו, ויקריבו את משפטם לפני מלך הנותנים, הוא דן להם: “השתתפו”: כי ככה היא מידת הנותנים להשתתף בנתינה וגם בקבלה, ויהי העולם שלם. ובלב מלך הנוטלים היה משפט אחר, ויאמר לדון את הנותנים הצדיקים, כמחריבי עולם, משפט מות. וכל אשר להם,  גם לבניהם לא יהיה, אלא יוקח למלכות. אבל מלך הנותנים בוז יבוזו לו באמרו: הלא הבהמה טובה ממך, ואם אתה גם חיה תחיה, בזכות הבהמה הוא, אשר אם גם לא תדע להטיב, אבל גם לא תרע כמותך.

נמצינו למדים כללו של דבר: הנוטלים מריעים זה לזה, כי הנוטל עושה גם את זה שנטל ממנו לנוטל כי ילך וידרוש ממנו את אשר נתחייב לו בנטילתו. אבל הנותנים משלימים זה את זה, כי הנותן יעשה גם את המקבל לנותן בהכרתו את טובתו אשר קיבל.

כוחה של נתינה

בשבוע הראשון בחייהם של זוג תאומים, כל אחד מהם היה באינקובאטור נפרד  והרופאים ציפו, כי האח הצעיר לא ישרוד. אחת מהאחיות בבית החולים נלחמה בחוקי בית החולים והעבירה את שני התינוקות לאינקובאטור אחד. כשהם שוכנו יחד, האח הבריא מבין השניים הניח את זרועו על אחיו בחיבוק. דופק ליבו של האח הצעיר התייצב וטמפרטורת גופו עלתה בהדרגה לדרגה נורמאלית. כוחה המופלא של נתינה!

שני אחים

בירושלים לפני שנים רבות חיו שני אחים. הבכור חי בגפו, אשה לא נשא וילדים לא היו לו. והצעיר בעל משפחה, ולו אשה וילדים שלשה. היו שני האחים אכרים עניים. וכל רכושם חלקת השדה אשר קיבלו מאביהם. אהבו האחים זה את זה ועבדו את אדמתם ביחד. ואחרי הקציר היו סופרים את אלומות החיטה, ומחלקים אותן ביניהם בשתי ערימות שוות.

לילה אחד בקיץ, נדדה שנתו של האח הבכור, ולא יכול היה להירדם. כי באה מחשבה בליבו ‘הנה אחי הצעיר בעל משפחה גדולה ועליו לדאוג לאשתו ולילדיו. שלא יחסר להם דבר. להאכיל ולהשקות, להלביש ולהנעיל. והנה אני – לבדי אני חי, וכמה אני צריך כדי למלא בטני האחת, הלא רק במעט. ולמה אקח חצי מכל תבואת השדה כמו אחי?’ הלך האח הבכור ולקח כמה מן האלומות מהערמה שלו, ושם אותן בערמת אחיו הצעיר. וחזר ושכב לישון. ואיש לא ידע.

ובאותו לילה נדדה גם שנתו של האח הצעיר ולא יכול היה לישון, כי חשב על אחיו הגדול. אמר בליבו: ‘כמה בודד אחי, בנים אין לו שידאגו לו כאשר לא יהיה לו עוד כוח לעבוד, הנה אני יש לי בנים, איתם אשב כשאהיה זקן, והם יפרנסו אותי בכבוד. ומה יעשה אחי כאשר הוא יזדקן? הנה אנחנו מחלקים את תבואת השדה לשני חלקים שווים, לא צודק הדבר.’ הלך האח הצעיר ולקח כמה אלומות מהערימה שלו והניחן אצל אחיו וחזר ושכב לישון.

ובלילה השני עשו שני האחים אותו דבר. ומה השתוממו שניהם לגלות כי לא השתנה  בערימות דבר. אך בלילה השלישי, כאשר היו בדרכם איש לערימת אחיו, ואלומות בידיהם – נפגשו שני האחים באמצע הדרך. אז חיבקו זה את זה ובכו בהתרגשות, כי הבינו איש ללב אחיו. ואת האלומות השאירו במקום בו נפגשו וחזרו איש לביתו. ראה האל במרומים את מעשי האחים וברך את המקום בו נפגשו.

שניים שהם אחד / תהילה והרב אברמוב עמ’ 105

אדם אחד חלם פעם חלום ובו הראו לו את העולם הבא. בתחילה, הראו לו את עונשם של הרשעים. הוא ראה  אולם נשפים גדול ואנשים יושבים מסביב לשולחנות ארוכים, ערוכים בכל טוב. אולם האנשים הביטו במעדנים בעיניים רעבות. הם נראו מזי רעב. מדוע אינם אוכלים? שאל את עצמו. ואז הבחין האיש בכך שלידיהם היו קשורים מזלגות וסכינים באורך של כמטר וחצי כל אחד- הם היו ארוכים מכדי שהאנשים יוכלו להביא את האוכל לפיהם. ואז הראו לו את שכרם של צדיקים בעולם הבא. לתדהמתו הרבה, הוא ראה אותם יושבים באותו אולם מפואר, מסביב לאותם שולחנות. התפאורה היתה זהה וגם לידיהם היו קשורים מזלגות וסכינים ארוכים מאד. אולם מראה פניהם היה טוב. הם נראו שבעים ומרוצים. אלה שזכו לשבת מסביב לשולחנות , היו אנשים שהנתינה והחסד היו עבורם טבע שני. הם הבינו מיד שאם כל אחד יאכיל את היושב מולו, כולם יהיו לבסוף מרוצים.

עשיית מעשי חסד קטנים, התבוננות ותשומת לב (הרב וולבה)

ההתלמדות בסבר פנים יפות נמשכת בודאי חודש אחד או יותר. כאשר התרגלנו בזה עד שמידה זו תעמוד לנו גם בלי שנעשה ממנה עבודה, נוכל ללכת הלאה בדרכנו. כעת עלינו להתלמד לעשות חסד בגופנו.

אנחנו נזכרים כי פנינו בעבודתינו רק למעשים קטנים שאינם מכבידים עלינו כלל. ומעשים קטנים של חסד מזדמנים לנו בכל עבר ופינה. אח או חבר שאיחר לסעודה – נדאג שתישאר לו מנה חמה. מישהו מחפש ספר בבית המדרש – נמציאהו לו. אנו משערים כי חבר אחד לא הבין את השיעור ונחזור עליו יחד עימו. על  פני חבר ניכר שהוא עצוב, ניכנס עימו לשיחה וננסה להקל לו.

מעשים קטנים של חסד אינם דורשים לא כסף ולא זמן, אבל צריכים להיות ערים לראות את החסר לזולת. השוקע תמיד רק בעניני עצמו, האגואיסט, האנוכי, אינו רואה כלל את הזולת. בשבילו תהיה זאת באמת עבודה גדולה, כי הוא צריך להתאמץ לצאת מדי פעם ממחיצתו ולהתעלם מעניניו. לא נוכל להקל לו מעבודה זו מאומה, כי איככה יוכל בן תורה להישאר אגואיסט, ה’ ישמרנו מזה! גם מי שאינו אגואיסט ממש, אבל הוא עסוק תמיד בבנין עולמו הפנימי ותפוס במחשבות עמוקות בעניני תורה ויראה – גם הוא יתקשה בתחילה להיות ער למתרחש בסביבתו, ולתת לב לצרכי חבריו. אך גם הוא יודע כי כמו שהעולם עומד על התורה, כך הוא עומד על גמילות חסדים, ורק העוסק בתורה  ובגמילות חסדים יצרו נמסר בידו וזוכה לנחלת שני שבטים (ע”ז ה’ ע”ב: ב”ק יז, ע”א) והעוסק בתורה לבד (בלי גמ”ח) דומה כמי שאין לו אלוק (ע”ז יז ע”ב). לכן נקבל על עצמינו לעשות כל יום ויום שלשה מעשי חסד קטנים. [כתבי בפנקס].

לאחר מסע ארוך הגיעה הרכבת לתחנתה הסופית. כל הנוסעים מיהרו לרדת מהרכבת ונחפזו בדרכם למחוז חפצם. רק אדם אחד, הר’ מיוהנסבורג, עשה דרכו לאורך הרציף עד לקטר, שם פנה לנהג הקטר והודה לו על הנסיעה: “הרי השקעת עבודה ותשומת לב להוביל אותנו בבטחון ובדייקנות עד כאן, תודה לך!” נהג הקטר התרגש מאד. זה 25 שנה שהוא עובד ברכבת ומעולם לא הודה לו איש מרבבות הנוסעים שהסיע.   

תרגילים

1. כתבי כמה שיותר דרכים ורעיונות איך אפשר לעשות חסד.
2. “אשר יחסר לו” – התבונני באנשים שאת באה איתם במגע וכתבי מה הצרכים שלהם.
3. עלייך לעשות כל יום מעשה של נתינה לאדם אהוב עלייך.
4. עלייך לעשות כל יום מעשה של נתינה לאדם שרחוק ממך.
5. לעשות נחת רוח (עפ”י המקור במסילת ישרים): לעשות מעשים שיגרמו נחת רוח ויבטאו את אהבתך:

לקב”ה להורים לסבא וסבתא לאחים לחברה לבן הזוג –  (במידה והסדנא מועברת לזוגות נשואים) לילדים  –  (במידה והסדנא מועברת לזוגות נשואים)

יחידה ד’  –  לימוד זכות ועין טובה

לחלק את הפיסקה הראשונה מהסיפור שמופיע בספר: איש צדיק היה/שמחה רז עמ’ 62, על רבי אריה לוין. לבקש מהבנות לכתוב המשך לסיפור. להקריא מה שכתבו. לתת את הסיפור השלם ולקרוא אותו.

תמיד השתדל ללמד זכות על כל אחד ואחד מישראל ולא הביט און ביעקב, ובמקרים חמורים באמת היה אומר: וכי ידוע לנו הכל על פלוני? או שהיה מעדיף לשתוק ולהסב את השיחה לעניין אחר. אף סיפר לי כיצד הגיע למדרגה זו:”פעם אחת השתתפתי בהלוויתו של ר’ אלעזר ריבלין ז”ל מנקיי הדעת שבירושלים ששימש כגבאי צדקה וכמזכיר ב”מושב זקנים”. לאותו נפטר חשוב, היה ידיד ורע משכבר הימים הלא הוא ר’ שמואל קוק ז”ל (אחיו של הרב הראשי הראי”ה קוק זצ”ל) שהיו נאהבים ונעימים בחייהם ושעבדו במחיצה אחת במשך שלושים שנה. לפתע ראיתי שידידו זה פורש מן ההלוויה, שהיתה בתחילת דרכה, אינו מלווה את חבירו המנוח לבית עולמו כראוי, ובמקום זה נכנס לחנות פרחים שהיתה בסמוך, כדי לקנות עציץ.

כתבי המשך לסיפור.

המשך הסיפור :

“חשבתי בליבי: הכך ינהג ידיד לחבירו הקרוב שהטיב עמו בחייו? ולא יגמול עמו חסד של אמת? כלום אינו יכול למצוא שעה אחרת לקנות את העציץ, והוא צריך לקנותו בעת ההלוויה דווקא? כדי לא לעבור על הכתוב: “הוכח תוכיח את עמיתך” ניגשתי אליו והוכחתיו על פניו ואמרתי לו” ילמדני ואדע גם אני, הלא שנים היית רע כאח למנוח, ומדוע פרשת מהלוויתו כדי לקנות עציץ?” הסביר לי אותו יהודי ואמר: “מזה שנים אני מטפל במצורע אחד והוא מת אתמול. מטעמים מובנים החליטו הרופאים – שאינם יהודים – לשרוף את כל בגדיו וחפציו, שבכללם היה גם זוג תפילין. התקוממתי בכל ליבי שישרפו את התפילין, ואז סוכם ביני לבין הרופא שעד שעה שתים עשרה בצהרים אביא עציץ והתפילין יונחו בתוך העציץ העשוי חרס ויגנזו בתוך האדמה – כדין. מוכרח הייתי, איפוא, לרוץ ולקנות את העציץ על מנת לקבור את התפילין.

מאז – הוסיף ואמר לי ר’ אריה – קבלתי על עצמי לדון  כל אדם לכף זכות…”

לימוד זכות ועין טובה-מקורות

* “הוי דן את כל האדם לכף זכות.”

* מגדל עז השל”ה: “הפעולה שאדם עושה למטה מתעוררת לעומתו למעלה. ומי שיש בידו מידת לימוד זכות, דנים אותו לכף זכות.”

*  שיטת ה”דיינו”

ר’ חיא הייתה אשתו מצערתו, כשהיה מוצא דבר – היה כורכו בסודרו ומביא לה. אמר לו רב: הרי מצערת היא למר? אמר לו: דיינו שמגדלות בנינו ומצילות אותנו מן החטא. (יבמות ס”ג)

* חובת הלבבות שער הכניעה פרק ו’

“ונאמר על אחד מהחסידים, שעבר על פני נבלת כלב מסרחת. אמרו לו תלמידיו: כמה מסרחת נבלה זו. אמר להם: כמה לבנות שיניה!”

* ספר החינוך רמ”א

“כל אשר יקרה את האדם, מטוב ועד רע, היא סיבה שתבוא אליו מאת ה’ ברוך הוא – לא יהיה דבר בלתי רצון ה’. על כן כשיצערהו או יכאיבהו אדם – ידע בנפשו כי עוונותיו גרמו, וה’ יתברך גזר עליו בכך. וכמו שאמר דוד: “והנה משם איש… ושמו שמעי בן גרא יוצא יצוא ומקלל… ויאמר המלך… הניחו לו ויקלל כי אמר לו ה’.”

* ליקוטי מוהר”ן – תורה רפ”ב

דע כי צריך לדון את כל אדם לכף זכות, ואפילו מי שהוא רשע  גמור, צריך לחפש ולמצוא בו איזה מעט טוב, שבאותו המעט אינו רשע, ועל ידי זה שמוצא בו מעט טוב, ודן אותו לכף זכות, על ידי זה מעלה אותו באמת לכף זכות, ויוכל להשיבו בתשובה… וכן צריך האדם למצא גם בעצמו…

* מפירוש תפארת שלמה לפרקי אבות ב’

“ויש להבין  בדבריהם ז”ל בזה כי לכאורה מה יועיל ומה יוסיף הדין לכף זכות הלא כלפי שמיא הכל גלוי וידוע ואם אינו כן מה יועיל שנדונו לכף זכות.

אכן הנ”ל כי הורו לנו בזה גודל כוח איש הישראלי ורב פועלו בדיבורו בעוה”ז, אשר לו הכוח והיכולת להתעורר כן בעליונים למעלה כמוהו מכל אשר יצא מפיו הן לחוב הן לזכות. כי כאשר האדם מלמטה הוא מליץ יושר ומדבר זכות על חברו, הנה מעורר על ידו גם כן למעלה מליץ טוב ומזכיר זכות על רעהו להגיד עליו ישרו ויחוננו מרדת שחת למצוא לו כופר (איוב לג,כג-כד). וכאשר חלילה אם ישלח חץ לשונו לדבר על רעהו רעה, הנה חלילה יגרום כן כמוהו למעלה ואף אמנם בלתי הלשינותו ודיבורו הכל גלוי לפניו ית”ש, כי עיניו פקוחות על דרכי בני אדם בכל זה הנה כל גזירות עירין מלמעלה תמהר לצאת יותר אל הפועל ע”י התעוררת בנ”א שלמטה אשר יגזרו אומר הן לחוב ולזכות כי דיבורו עושה רושם למעלה ועקימת שפתיו הוה מעשה למעלה כמבואר בזוה”ק (ג קפג)

* מתוך עלי שור

ה”דן לכף זכות” רוצה שחברו יהיה זכאי ומחפש דרכים כיצד להבין מעשיו שיהיו על צד כוונה טובה. סוגיא שלימה בשבת קכז, ע”ב מבארת ענין זה ונותנת דוגמאות עד היכן יש לדון אדם לכף זכות: ת”ר הדן חברו לכף זכות דנין אותו לזכות, ומעשה באדם אחד שירד מגליל העליון ונשכר אצל בעה”ב אחד בדרום שלש שנים. ערב יוה”כ אמר לו תן לי שכרי ואלך ואיזון את אשתי ובני! אמר לו אין לי מעות. אמר לו תן לי פירות! אמר לו אין לי. תן לי קרקע! אין לי. תן לי בהמה! אין לי. תן לי כרים וכסתות! אין לי. הפשיל כליו לאחוריו והלך לביתו בפחי נפש. לאחר הרגל נטל בעה”ב שכרו בידו ועימו שלשה חמורים, אחד של מאכל ואחד של משתה ואחד של מיני בגדים והלך לו לביתו. אחר שאכלו ושתו נתן לו שכרו. אמר לו: בשעה שאמרת לי תן לי שכרי ואמרתי אין לי מעות – במה חשדתני? אמרתי שמא פרקמטיא בזול נזדמנה לך ולקחת בהן. ובשעה שאמרת לי תן לי בהמה ואמרתי אין לי – במה חשדתני? אמרתי שמא מושכרת בידי אחרים. בשעה שאמרת תן לי קרקע ואמרתי אין לי – במה חשדתני? אמרתי שמא מוחכרת בידי אחרים היא. ובשעה שאמרתי לך אין לי פירות – במה חשדתני? אמרתי שמא אינן מעושרות. ובשעה שאמרתי לך אין לי כרים וכסתות – במה חשדתני? אמרתי שמא הקדיש כל נכסיו לשמים. אמר לו,  העבודה, כך היה, הדרתי כל נכסי בשביל הורקנוס בני שלא עסק בתורה, וכשבאתי אצל חברי בדרום התירו לי כל נדרי, ואתה כשם שדנתני לזכות, המקום ידין אותך לזכות!”

הרי בסברות רחוקות כאלו יש לדון אדם לכף זכות! כל כך יש להסתכל בעין טובה על כל אדם ולרצות דווקא לראות כל מעשיו נובעים ממקור טוב! מכאן אנו צריכים לחפש אצל בני אדם דווקא מעלות, היפך מדרך העולם שאת המגרעות רואים תיכף ומהמעלות מתעלמים. הרי לנו עוד ענין לעבודה: לדון חברים לכף זכות ולחפש מעלות אצל בני אדם, ונתלמד בזה שלש פעמים בכל יום תקופה ממושכת עד שנתרגל בזה.

תרגילים: כתבי את התרגילים בפנקס.

1. עין טובה במשפחה – כתבי דבר טוב על כל אחד מבני משפחתך.
2. עין טובה על עצמי – הכיני  רשימת משימות יומית, וסמני כל משימה שעשית. [בשיחה על התרגילים נבדוק מה תרם להן התרגיל הזה: סדר, הרגשה של עשייה. כנגד הנטיה שלנו לומר: “לא הספקתי לעשות שום דבר היום”, נראה שאנחנו עושים הרבה, חיזוק הערך העצמי וכו’]  
3. במשך השבוע התבונני סביבך. מצאי דברים חיוביים אצל אנשים שונים, ומצבים שצריך בהם לימוד זכות, וכתבי אותם בפנקסך.

יחידה ה’  –  מחמאות, הארת פנים

משימת פתיחה:

חשבי על מחמאה שאת רוצה לתת לחברה היושבת מימינך.

נסחי וכתבי על דף יפה.

תני לחברתך את הדף שכתבת לה.

לבקש שכל אחת תגיד מה הרגישה כשכתבה, ומה הרגישה כשקראה מה שכתבו לה.

מחמאות, מילה טובה, הארת פנים

 רמב”ם הלכות דעות ו’ ג’:

* “מצוה על כל אדם לאהוב כל אחד ואחד מישראל כגופו, שנאמר: ואהבת לרעך כמוך. לפיכך צריך לספר בשבחו.”

* “אמר ר’ יצחק: כל הנותן פרוטות לעני מתברך ב – 6 ברכות, והמפייסו בדברים מתברך ב – 11 ברכות.”

* רמב”ם: “אתה מוצא רוב בני האדם מייגעים נפשותיהם וגופותיהם בעמל ויגיעה שאין למעלה ממנה, כדי שיגיעו לו מעלה וכבוד ושינשאוהו בני אדם. והרבה מבני האדם מתרחקים מן הגדול שבתענוגי הגוף, מיראה שישיגהו מזה חרפה ובושות מבני אדם, או שמבקש שיהא לו שם טוב.”

* “אמר ר’ יוחנן: טוב המלבין שיניים לחברו (=מחייך) יותר ממשקהו חלב.”

מחמאה= קיום מצות ואהבת לרעך כמוך. התבוננות בעין טובה. הערכה קשר צדקה מעודדת עשיה חוסמת ביקורת סטרטר בונה הערכה עצמית

“אם נתן אדם לחברו כל מתנות טובות שבעולם ולא האיר לו פנים, מעלה עליו הכתוב כאילו לא נתן לו מאומה.”

– מה החשיבות של מחמאות ?

– מה הרווח של מי שנותן מחמאות ?

משימה:

1. תכונה שאני אוהבת אצל….
2. משהו שהוא עשה לאחרונה, שהערכתי, אבל לא הבעתי את הערכתי….
3. מה אני יכולה להגיד כדי לבטא את הערכתי תוך שימוש בשבח תיאורי….

זכרי: שבח מזמין חזרה, והשקעת מאמץ גדול יותר.

[שבח תיאורי : מתארים בהערכה את מה שרואים ומה שמרגישים. מתארים את ההישגים של השני. מוסיפים לתיאור מילה או שתיים המסכמות את ההתנהגות הראויה לשבח. שבח כזה מביא את הזולת להערכה עצמית. ( מתוך:איך לדבר כך שהילדים יקשיבו, ולהקשיב כך שהילדים ידברו/אדל פייבל ואליין מייזליש ).

“הערכה עצמית היא המפתח העיקרי להתנהגותו של האדם “. (שם, עמוד 154)

מלה טובה

יחידה ו’ –  משולש הזוגיות

בבניית קשר הנישואין שותפים כמה גורמים: האיש – מה הוא מביא איתו לזוגיות? איזו בחורה הוא מחפש?

האשה – מה היא מביאה איתה לזוגיות? איזה בחור היא מחפשת?

זוגיות – מה זו זוגיות טובה? זכו – שכינה ביניהם.

האשה

מכינים סל עם חפצים שונים. המשימה: כל אחת צריכה לבחור חפץ ודרכו לתאר את החברה שיושבת מימינה. לכתוב. מקריאה ונותנת את הדף לחברה אותה תיארה. כל אחת צריכה להגיד איך הרגישה עם מה שכתבו לה.

מטרת התרגיל: העצמת כוחות. (אם זה סמוך מדי לפעילות של כתיבת מחמאות, לבקש מכל אחת לכתוב על עצמה.) מסקנה: תראי איזה “סל” גדוש דברים טובים, תכונות חיוביות, כוחות, את מביאה איתך לזוגיות. באמצעות תרגיל זה עונים על השאלה: מה את מביאה איתך לזוגיות?

האיש

איזה בחור את מחפשת?

• כתבי תיאור מפורט של בן הזוג שאת מחפשת.

העזרי בנספח המצ”ב – “כיצד בוחרים בן זוג”

• לו יצויר שיגידו לך שאת יכולה לברר רק דבר אחד על הבחור – מה הנקודה שהיית בוחרת לברר? מה הדבר החשוב לך ביותר?
• את יכולה לבחור 2 תכונות נוספות בבחור – במה את בוחרת?

בסיכום פעילות זו, לכל אחת יש תיאור הבחור שהיא מחפשת, עם מיקוד מה הכי חשוב לה, ועל מה היא מוכנה לוותר.

כיצד בוחרים בן זוג?

תכונות

פתוח וקל לגישה / מופנם וביישן / רציני / “לץ”, בעל חוש הומור / חכם / בטוח בעצמו / מעריך עצמו מאד / צנוע וענו / בעל יוזמה / מוכן להתנדב לעזרה / עקשן / עצמאי בדעותיו / מנהיג, מארגן / ותרן / חברותי / מתבודד / חולמני / איש מעשה / לב טוב / קמצן / פזרן / חסכן / שמח בחלקו / צר עין / שואף להתקדמות בכל / שמח בטוב חבריו / עליז / אדם שמח / עין טובה / אוהב יופי / מנומס / רגיש / סבלן / עצבני / נעלב בקלות / רחמן / גומל חסדים / רגשן / חס על כבוד חבריו / מכבד מבוגרים / מכבד הורים / מוקיר רבנים / מתבטא בקלות / רגוע / נתינה / אוהב לקרוא / אוהב לטייל / מכור לסרטים / אוהב מוסיקה שקטה / אוהב מוסיקה רעשנית / אוהב ים / אוהב ללכת למסעדות / בן תורה

מראה חיצוני

גבוה / יפה / רזה / מלא / מתלבש בהידור / מתלבש ברישול / שיער כהה / שיער בהיר / עיניים כהות / עיניים בהירות / בעל שפם / בעל זקן / מגולח / המראה לא חשוב

השכלה

10 שנות לימוד / בגרות / ישיבה תיכונית / ישיבת הסדר / ישיבה גבוהה / אוניברסיטה

מוצא

צבר / יליד חו”ל / מאותה עדה / עדות המזרח / אשכנזי / העדה לא חשובה

משפחת המוצא

משפחה גדולה / בן יחיד / אדם בודד ללא משפחה / אין חשיבות לנושא זה

השקפת עולם דתית

כיפה סרוגה / כיפה שחורה / מסורתי / לא דתי

השקפת עולם פוליטית

שמאלני / ימני, התנחלויות / ללא גישה מוגדרת / אין חשיבות לנושא

מקום מגורים בעתיד

עיר / קיבוץ, מושב / התנחלות / עיירת פיתוח / ליד ישיבה

מצב כלכלי

ממשפחה עשירה / ממשפחה מסודרת / לא רוצה להיעזר במשפחתו / עוזר למשפחתו הנזקקת / לא מחשיב רכוש / מחשיב מאד רכוש וכסף

פרנסה

עבודת כפיים / צוארון לבן (מורה, פקיד וכו’) / כולל / לומד והאשה מפרנסת

מבנה המשפחה בעתיד

תכנון המשפחה / ילדים כמה שיבואו בעזרת ה’

הזוגיות

להביא צבעים, דפים, מספריים, דבק, פלסטלינה, שמיניות בריסטול.

בטאי על ידי יצירה, ציור או כתיבה, מהי זוגיות טובה לדעתך.

יש כמה מושגים שנשתמש כדי לתאר זוגיות טובה: נישואין של רעות/שותפות/שי”ח (שביעות רצון, יציבות, חוסן).

(טובים השניים/קליר רבין/עמ’ 26):

פעם היו הנישואין מוסד: לא התחתנת עם אדם בלבד – התחתנת עם מערכת חיים  שלמה הנקראת “להיות נשוי”. מערכת זו כללה את הנחת היסוד של נאמנות או של מחוייבות לכל החיים, של מעורבות במשפחה המורחבת, ושל כללים מוכתבים מראש לגבי מקום הגבר והאשה במסגרת נישואין ותיפקודם בה. בני זוג נבחרו על ידי ההורים, ורגשות אינטימיים, קירבה או אהבה לא נחשבו מטרות מרכזיות – אהבה כבסיס לנישואין היא רעיון מודרני. למשל, ב”כנר על הגג” מתעוררת בטוביה כמיהה למשהו מעבר להסדר הנישואין המסורתי:

• גולדה, את אוהבת אותי?
• אני  מה?!
• את אוהבת אותי?
• אם אני אוהבת אותך? זה בגלל חיתון הבנות וכל הצרות בעיר. אתה מוטרד, אתה מיוגע. לך תשכב לנוח. אולי יש לך בעיות בקיבה.
• גולדה, אני שואל אותך משהו. את אוהבת אותי?
• אתה שוטה!
• אני יודע, אבל האם את אוהבת אותי?
• אם אני אוהבת אותך?
• נו…?
• עשרים וחמש שנה אני מכבסת את בגדיך, מבשלת לך אוכל, מנקה את ביתך, יולדת את ילדיך, חולבת את הפרה. למה לדבר על אהבה אחרי עשרים וחמש שנה?
• גולדה, הפעם הראשונה שנפגשנו הייתה ביום כלולותינו. הייתי מפוחד, התביישתי…
• גם אני.
• אבל אבי ואמי אמרו, שנלמד לאהוב זה את זה, ועכשיו אני שואל, גולדה, אם את אוהבת אותי.
• אני אשתך.
• אני יודע, אבל את אוהבת אותי?
• אם אני אוהבת אותו? עשרים וחמש שנה חייתי איתו, רבתי איתו, רעבתי איתו, עשרים וחמש שנה מיטתי היא מיטתו. אם זו לא אהבה, מהי אהבה?
• אם כך, את אוהבת אותי.
• אני משערת שכן.
• אז גם אני משער שאני אוהב אותך.
• זה לא משנה דבר, אבל בכל זאת אחרי עשרים וחמש שנה טוב לדעת את זה.

אלה איפוא הנישואין המסורתיים.

(טובים השניים/קליר רבין/עמ’28)

הרון בק, מומחה בתחום הטיפול הנפשי, מנה עשרה יעדים של קשר הנישואין המודרני. למקרא הרשימה ייתכן שתחוש, כי “זה טוב מכדי להיות אמיתי”, אך נסה לבחון אם אין אלה גם יעדיך, ואם אינך שואף לאותם דברים בנישואיך:

1. ריגשות חום: אהבה של ריעות כרוכה ברגשות אמיתיים ועמוקים, גם אם לא באותה עצמה המאפיינת מצב של התאהבות (חשיבה בלתי פוסקת על האהוב, אידיאליזציה, דחף עז להיות יחד).

2.אכפתיות: מתן ביטוי לכך, שבן זוגך חשוב לך,והרגשה, כי הוא דואג לשלומך ולרווחתך ומוכן לסייע לך בעת הצורך.

3.ביטויי חיבה: בנישואי ריעות אהבה אינה רק מורגשת אלא גם מקבלת ביטוי בדרכים רבות ושונות, כולל ביטויי רגשות מילוליים ובלתי מילוליים.

4.קבלה: בנישואי ריעות נותן כל בן זוג למשנהו את ההרגשה, שהוא מקובל לחלוטין וללא תנאי. גם אם ייתכנו מחלוקות וחיכוכים על רקע התנהגותי, נותן כל אחד לרעהו תחושה של התקבלות כאדם, הנוסכת ביטחון עמוק.

5.אמפאתיה:בנישואי ריעות מנסה כל בן זוג כמיטב יכולתו להבין את ריגשות השני – ואף לחוות אותם. וזה כולל רגישות לנקודות החלשות והפגיעות של השני ומודעות להן. כל אחד מבני הזוג מנסה לצמצם עד מינימום סבל וכאב מיותרים. כמו כן כולל הדבר הבנה – במובן של ניסיון אמיתי לראות את העולם מנקודת מבטו של השני. בני אדם אמפאתיים מנסים להבין מדוע בני זוגם מגיבים בצורה זו או אחרת.

6.אינטימיות: בנישואין, שיש בהם אינטימיות, פתוחים בני הזוג לשתף זה את זה ברגשות, בפחדים, בדעות, בשאיפות וברצונות עמוקים ולעיתים אף כמוסים. אינטימיות, פירושה שיתוף מחשבות, רעיונות ורגשות – בין שהם “מקובלים” ובין שאינם כאלה. אינטימיות, פירושה גם לא רק יכולת לחלוק קירבה אלא גם לשאת את הריחוק, שנוצר תמיד ביחסים קרובים.

7.ידידות: ידידות בנישואין, פירושה גילוי עניין בבן זוגך כאדם וראייתו כידיד אמת – אם לא כידידך הטוב ביותר.

8.הסבת קורת רוח: השאיפה לגרום לבן זוגך אושר ועשיית אותם דברים, שאתה יודע, כי יביאו לכך.

9.תמיכה: בנישואי ריעות יש לבני הזוג הרגשה, שהם יכולים לסמוך זה על זה. ופירוש הדבר בעיקר  להיות במקום בעת הצורך ולדעת, כי אתה יכול להישען על בן זוגך בזמנים קשים.

10.קירבה: תחושת קירבה באה לעיתים קרובות לידי ביטוי בהנאה מאיכות הזמן, שמבלים יחד, ובאותה תחושה מיוחדת של קשר, שאף אחד אינו יכול לחדור אליו באמת. בני זוג קרובים חשים נאמנות הדדית ורצון להיות יחד ולחלוק את חוויותיהם בעיקר זה עם זה.

הקשר הזוגי – השקעה מתמדת

נישואין הם כפרח שאת יום יום תטפחי, כשתיל, כצמח שאף לרגע לא תשכחי.

1.המדרש אומר שהקב”ה יושב בכל יום ומזווג זיווגים. מסביר המהר”ל שהקב”ה יושב כל יום ועוסק בחיבור בין איש לאשתו.

2.בראשית י”ח ט: “ויאמרו אליו: איה שרה אשתך? ויאמר: הנה באוהל.”

רש”י: “יודעים היו מלאכי השרת שרה אמנו היכן הייתה,אלה להודיע שצנועה הייתה, כדי לחבבה על בעלה.” 

פסוקים י”ב-י”ג : “ותצחק שרה בקרבה לאמור: אחרי בלותי היתה לי עדנה, ואדוני זקן. ויאמר ה’ אל אברהם למה זה צחקה שרה לאמור: האף אומנם אלד ואני זקנתי?”

רש”י: “שינה הכתוב מפני השלום“.

כוחה והשפעתה של האישה

3.שמות רבה פרשה כ”ח: כה תאמר לבית יעקוב – אלו הנשים. הנשים נקראות  “בית”, כי אין בית אלה אישה. למה לנשים תחילה? אם איני קורא לנשים תחילה הן מבטלות את התורה. אם הנשים תצטווינה אחרונות במתן תורה, תחשובנה שאין קפידה בהן כל כך, ותרפנה  ידיהן  ויטו לב הבעלים אחריהן. 

4.בראשית רבה י”ז: אמרו חכמים במדרשם: מעשה בחסיד אחד שהיה נשוי לחסידה אחת ולא העמידו בנים זה מזו. אמרו, אין אנו מועילים לקב”ה כלום, עמדו ונתגרשו זה מזה. הלך זה ונשאה לרשעה אחת ועשתה אותו רשע. הלכה זו ונישאה לרשע אחד ועשתה אותו צדיק. הרי שהכל מן האישה.

5.רמב”ם הלכות תשובה ג,ד: לפיכך צריך כל אדם שיראה עצמו כל השנה כולה כאילו חציו זכאי וחציו חייב. וכן כל העולם – חציו זכאי וחציו חייב. חטא חטא אחד – הרי הכריע את עצמו ואת כל העולם כולו לכף חובה. עשה מצווה אחת – הרי הכריע את עצמו ואת כל העולם כולו לכף זכות.

הסברים למקורות הנ”ל:

השקעה מתמדת

1.צריך את העבודה היומיומית שלנו, וסיעתא דשמיא. האדם פותח פתח כחודה של מחט, והקב”ה פותח לו פתח כפתחו של אולם. הקב”ה עוסק כל יום בחיבור מחדש בין איש לאשתו.

2.מדוע מלאכי השרת שואלים את אברהם איפה שרה, הרי הם יודעים זאת? כדי לגרום לכך שאברהם בפיו יצטרך להגיד שהיא באוהל, מה שמראה על צניעותה, וזה יוסיף חיבה ביניהם. ובהמשך הפסוקים: הקב”ה משנה מן האמת, מדוע? כדי לא לקלקל באהבה שבין אברהם ושרה. לומדים מכאן שההשקעה בזוגיות צריכה להיות אצל כל זוג, בכל גיל, תמיד.

כוחה והשפעתה של האשה

3.האשה היא  עקרת הבית, או חס ושלום, עוקרת הבית. 

ר’ יוסי היה אומר: מעולם לא קראתי לאשתי – אשתי – אלא ביתי.

פרקי דר’ אליעזר פרק מ”א עמוד מ”ג: “אמר  לו הקב”ה למשה: לך לבנות ישראל אם רוצות לקבל את התורה, שדרכם של אנשים הולכים אחר דעתן של נשים.”

4.עלינו, הנשים, לדעת שאחריות גדולה מוטלת על כתפינו.

5.הרמב”ם מלמד אותנו על האחריות הגדולה שלנו. לכל מעשה יש חשיבות.

את הרעיון הזה רואים גם בקטע של אסתר קל / הקטנים הגדולים שהובא בעמוד 7.

פעילות פתיחה:

קראי את השירים והפיוטים.

סמני 5-10 משפטים שמשמעותיים לך לנושא האהבה.

 צרפי אותם לשיר: “מה זו אהבה בעיני?”

אפשר להוסיף מילים ושורות משלך.

נקרא את השירים של כל הבנות.

אפשר לצרף לחוברת לחלק לבנות.

אמא אדמה

היא תביט אלי טובה וחכמה
כמו בבן השב הביתה מן הדרך
תחבק אותי אליה בנשימה חמה
אמא אדמה.

היא תגיד – “אתה עייף מן המסע
אל תפחד אני חובשת את פצעיך”
היא תיקח אותי אליה כשאקרא בשמה
אמא אדמה

היא תביט אלי טובה וחכמה
היא שקטה כל כך וכמו תמיד סולחת
תחבק אותי אליה בנשימה חמה
אמא אדמה.

_ __________

 

יש בי אהבה

בין האפל לנסתר
בעולמנו המר
אומרים שיש עוד תקווה
קוראים לזה אהבה
ומחכים לבואה

בין האתמול לעתיד
בין האוצר לתחתית
אומרים שיש עוד תקווה
קוראים לזה אהבה
ומחכים לבואה

בין הבלבול למותר
תדעו שיש פתרון
קוראים לזה אהבה

בין הזיוף לאמת
בין כל מה שחי למת
ישנה אהבה

יש בי אהבה
והיא תתעורר ותיגע
יש בי אהבה
והיא תנצח

בין השפיות לשינה
בין הילדות לזקנה
אומרים שיש עוד תקווה
קוראים לזה אהבה
ומחכים לבואה

עוף גוזל

הגוזלים שלי עזבו את הקן
פרשו כנפיים ועפו
ואני ציפור זקנה נשארתי בקן
מקווה מאוד שהכל יהיה בסדר.

תמיד ידעתי שיבוא היום
שבו צריך להיפרד
אבל עכשיו זה ככה בא לי פתאום
אז מה הפלא שאני קצת דואג.

עוף גוזל
חתוך את השמיים
טוס לאן שבא לך
רק אל תשכח
יש נשר בשמיים
גור לך.

עכשיו נשארנו לבדנו בקן
אבל אנחנו ביחד
חבקי אותי חזק תגידי לי כן
אל תדאגי ביחד כיף להזדקן

עוף גוזל…

אני יודע שככה זה בטבע
וגם אני עזבתי קן
אבל עכשיו כשבא הרגע
אז מחניק קצת בגרון
מחניק קצת בגרון.

עוף גוזל…

____________

עת דודים כלה

עת דודים כלה, בואי לגני, פרחה הגפן, הנץ רימוני .
חלף הגשם, הסתיו עבר, קומי רעייתי, החשק גבר.
נצא השדה נלין במדבר, שם אתן דודי לך מחמד עיני.

ירדתי עפרה, לרעות בגנים, לראות את יפיך, עינייך יונים,
שפתותיך כלה כמו חוט שנים, בתוך עיר ציון קומי רנני
יפית ונעמת כשלג שינך, דבש וחלב תחת לשונך
צאי נא ורעי בעקבי צאנך, ערכתי שלחן מסכתי ייני

מים רבים לא יוכלו לכבות, את אהבתך לילה לא תשבת,

מיום נדודך נשאתי ריבות. אם אשכחך תשכח ימיני.

יעלה יעלה

יעלה יעלה בואי לגני. הנץ רימון גם פרחה גפני

יבוא דודי יכין צעדיו. ויאכל את פרי מגדיו.

יעלה יעלה בואי לגני. הנץ רימון גם פרחה גפני

אם ידידי ארכו נדודיו. איך יחידה אשב על כני

יעלה יעלה בואי לגני. הנץ רימון גם פרחה גפני

שובי אלי את בת אהובה. שובי את ואני אשובה

יעלה יעלה בואי לגני. הנץ רימון גם פרחה גפני

הנה עמי זאת אות כתובה. כי בתוכך אתן משכני

יעלה יעלה בואי לגני. הנץ רימון גם פרחה גפני

רעי דודי נפשי פדית. ולך רעיה אותי קנית

יעלה יעלה בואי לגני. הנץ רימון גם פרחה גפני

עתה לי בין עמים זרית. ואיך תאמר דוד אהבתני.

______________

אנה הלך דודך

אנה הלך דודך היפה בנשים. אנה פנה דודך ונבקשנו עמך

דודי  ירד לגנו לערוגות הבושם, לרעות בגנים וללקוט שושנים

אני לדודי ודודי לי הרועה בשושנים

______________

אדבר איתך

כשאתה חיוור מצער
מתחפר בשתיקתך
תן לי לדבר אליך
וללכת בין צלליך
להיות איתך

לא אשאל אותך מדוע
לא אחריד את בדידותך
זהירה, כמו מהססת
באותות חיבה וחסד
אדבר איתך.

יש בי כח, יש בי כח,
אל תחוס עלי
אל תפריע לקוצים שלך
לשרוט את רגלי.

כשאתה עייף עד מוות
לא נרדם בחשכה
בשעה שסיוטיך
מרדפים חלומותיך
אשאר איתך

על ידך אני נודדת
בין שנתך ליקיצתך
המילים שלי שבירות הן
וכפות ידי קטנות הן
אך הן לצידך.

יחידה ט’ –  כבוד הדדי והערכה

 

לסמן בצבעים שונים אסוציאציות חיוביות ושליליות.

נקרא בקול את האסוציאציות החיוביות.

יחס מכבד זה אחד היסודות המרכזיים ביותר בבניית זוגיות טובה.

העזרו בשמש האסוציאציות וכתבו:

מה החשיבות של כבוד והערכה במערכת הזוגיות?

תרגיל לבית: (כתבי בפנקס)

1. קחי 3 אנשים. כתבי ביחס לכל אחד מהם דבר טוב שאת מעריכה אצלו.
2. תרגלי את ענין הכבוד בצורה מעשית ביחס להורייך.
3. לנשים נשואות: תרגלי בצורה מעשית את ענין הכבוד ביחס לבעלך.

כבוד הדדי והערכה

1.יבמות ס”ב:” האוהב את אשתו כגופו ומכבדה יותר מגופו… עליו הכתוב אומר: “וידעת כי שלום אוהלך”.

2.רמב”ם הלכות אישות פרק ט”ו:

 הלכה י”ט – לאיש:” וכן ציוו חכמים שיהא אדם מכבד את אשתו יותר מגופו ואוהבה כגופו… ואם יש לו ממון, מרבה בטובתה כפי ממונו, ולא יטיל עליה אימה יתירה,  ויהיה דיבורו עמה בנחת ולא יהיה עצוב ולא רגזן.”

 הלכה כ’ – לאשה:” וכן ציוו על האשה שתהא מכבדת את בעלה ביותר מדי, ויהיה עליה מורא ממנו, ותעשה כל מעשיו על פיו, ויהיה בעיניה כמו שר או מלך.”

3.מנורת המאור: “בתי, עמדי לפניו כלפני מלך…. ויכבדך כגבירה. ואם תתגדלי עליו – יהיה לך כאדון.”

4.הכבוד בין בעל ואשה לא קשור למעמדם החברתי ותפקידם מחוץ לבית. “וכל הנשים יתנו יקר לבעליהן למקטון ועד גדול”. מסכת מגילה י”ב: “פשיטא! אפילו קרחה (מלאכה בזויה), בביתיה – פרשדכא ליהוי (בביתו הוא פקיד ונגיד).”

5.רבי אריה היה אומר, עמ’ קלג’: “המכבד את הבריות מורה בזה ענותנותו, כי מי שמשפיל את עצמו, הוא מתוך מחשבה שחברו יותר טוב ממנו ולכן הוא מכבד אותו. וכבר אמרו שחסיד אחד 

היה מכבד את הבריות, ושאלוהו על זה, ואמר שהיה עושה כן מפני שלא היה רואה איש שלא היה לו יתרון עליו.”

 כבוד הוא על מה שהזולת יותר טוב ממני.

6.תנחומא חיי שרה ב’:” אברהם אשתו מכבדתו וקוראת לו “אדוני”. ועליה נאמר: “אשת חיל עטרת בעלה”. לפיכך כתוב ביה: “וה’ ברך את אברהם בכל.” 

7.בבא מציעא נ”ט א’: “אמר ר’ חלבו:  לעולם יהא אדם זהיר בכבוד אשתו, שאין הברכה מצויה בתוך ביתו של אדם אלא בשביל אשתו.”

8.תפילת כהן גדול ביום הכיפורים: “שלא יגביהו שררה אלו על אלו.”

9.עצות מעשיות:

*להתייחס לבעל כאל האורח החשוב ביותר.

*לערוך שולחן בצורה נאה.

*לקבל את פניו מטופחת.

*לשמור על מקומו בראש השולחן.

*להגיש לו תמיד ראשון.

*לא להכנס בדבריו, לא לסתור את דבריו.

יחידה י’ –  זוגיות של שי”ח ומאפייניה 

דר’ קליר רבין בספרה “טובים השניים” (עמ’ 26,27) מתייחסת לשינויים שחלו בתפיסת מושג הנישואין: ” פעם היו הנישואין מוסד: לא התחתנת עם אדם  בלבד, התחתנת עם מערכת חיים שלמה הנקראת ‘להיות נשוי’. מערכת זו כללה את הנחת היסוד של נאמנות או של מחוייבות לכל החיים, של מעורבות במשפחה המורחבת, ושל כללים מוכתבים מראש לגבי מקום הגבר והאשה במסגרת הנישואין ותיפקודם בה. בני זוג נבחרו ע”י ההורים, ורגשות אינטימיים – קירבה או אהבה, לא נחשבו מטרות מרכזיות. אהבה כבסיס לנישואין היא רעיון מודרני.” היום אנו מחפשים ורוצים לבחור בן זוג שניתן לפתח איתו קשר עמוק, אהבה, הבנה ותקשורת טובה. היום מייחסים חשיבות לאיכות הקשר , ומצפים שקשר הנישואין יהיה קשר של רעות ושותפות. 

פרופסור עמי שקד מנהל י.נ.ר. מגדיר את סוג הנישואין הזה

“זוגיות של שי’ח”: ש – שביעות רצון, י – יציבות, ח – חוסן.

תכונות שנדרשות כדי לבנות נישואין של שי”ח:

1. בגרות רגשית, עצמי מגובש, דימוי עצמי חיובי אדם בוגר עם מודעות עצמית, יש לו כיוון ברור מה דרכו, מה שאיפותיו בחיים.

הרבי מקוצק אומר:

אם אני אני כי אתה אתה

ואתה אתה כי אני אני,

אז אני לא אני, ואתה לא אתה.

אבל, אם אני אני, כי אני אני,

ואתה אתה, כי אתה אתה,

אז אני אני, ואתה אתה.

לכל אדם יש את היחודיות שלו, את המיוחדות שלו:

רבי נחמן מברסלב אומר:

צריך שכל איש ידע וישקול שמטבע ברייתו יחיד הוא בעולם, 

ולעולם איש בחיים לא ידמה לו.

לו היה מישהו דומה לו, אזי חפץ לא היה בקיומו שלו.

אך אל נכון, כל אחד ואחד מישהו חדש הוא בעולם

וטוב אם יעשה את יחודו לשלמות.

 

אמרו חז”ל: “כשם שאין פרצופיהן שווין זה לזה, כך אין דעתם שווה”.

כל אדם הוא לא רק “אחד” במספר, אלא גם “יחיד”. הוא שונה מאחרים,

יש בו משהו עצמי, ייחודי, מקורי שאין כמותו אצל אחרים….

אי אפשר למלא מקומו של אדם שהלך לעולמו, אין אנו אומרים:

הלך סנדלר – יבוא אחר במקומו. מפני שהאדם, אין לו תמורה…

                                            (הרב סולובייצ’יק / על התשובה עמ’ 246) 

 

ר’ זושא אומר:

בעולם הבא לא ישאלו אותי

“מדוע לא היית משה רבנו?”

אלא ישאלו אותי

“למה לא היית זושא?”

 

2. יציבות מבחינה רגשית ושליטה על הרגשות

אדם שאין לו שינויים קיצוניים במצבי רוח, נטיה לדכאון.

יציבות רגשית נבחנת ובאה לידי ביטוי במצבים של מתח, לחץ, משבר, שינויים, מעברים.

יש כביכול במוח “מכשיר” שמייצב את האדם בכל מצב ולא נותן לו לאבד כיוון, לא “להתרתח” בקלות, לא להכנס לדכאון.

3. יציבות תעסוקתית – מרכיב חשוב בתחושת הבטחון המשפחתית.

האדם לא משנה חדשים לבקרים את עיסוקו, לימודיו, עבודתו, ושמח במה שהוא עושה.

4. אמון בזולת. – אמון בסביבה. לא להיות חשדן וחרד ספר האגדה עמוד תפד.

מעשה בריבה שהיתה הולכת לבית אביה, והיתה יפת תאר ומקושטת כסף וזהב. תעתה בדרך והלכה בלא ישוב. כיון שהגיעה לחצי היום צמאה ולא היו לה מים. ראתה באר וחבל של דלי תלוי עליה. אחזה בחבל ונשתלשלה וירדה. לאחר ששתתה בקשה לעלות ולא יכולה. היתה בוכה וצועקת. עבר עליה בחור אחד ושמע קולה. עמד על הבאר והציץ בה. אמר לה: מי את, מבני אדם או מן הרוחות? אמרה לו: מבני אדם אני. אמר לה: מה טיבך? ספרה לו כל המעשה. אמר לה: אם אני מעלך תנשאי לי? אמרה לו: הן. העלה. בקש ליזקק לה מיד. אמרה לו: מאיזה עם אתה? אמר לה: מישראל אני וממקום פלוני אני וכהן. אמרה לו: הקדוש ברוך הוא בחר בך וקדשך מכל ישראל ואתה מבקש לעשות כבהמה בלא כתובה ובלא קדושין. בא אחרי אצל אבי ואמי שהם ממשפחה פלונית, גדולים ומיוחסים בישראל, ואני מתארסת לך. נתנו אמונתם זה לזו וזו לזה. אמרה: מי מעיד? היתה חולדה אחת עוברת כנגדם. אמרה לו: חולדה זו ובור זה עדים בדבר. הלכו כל אחד לדרכו. אותה הריבה עמדה באמונתה, וכל מי שהיה תובעה היתה ממאנת, וכיון שהחזיקו בה התחילה לנהוג עצמה נכפית ומקרעת בגדיה ובגדי כל מי שהיה נוגע בה, עד שנמנעו בני אדם ממנה. והוא, כיון שבא לעירו, עבר על אמונתו ונשא אשה אחרת. והוליד שני בנים, אחד נפל לבור ומת, ואחד נשכתו חולדה ומת. אמרה לו אשתו: מה מעשה הוא זה, שבנינו מתים במיתה משונה? אמר לה: כך וכך היה המעשה. נתגרשה ממנו, אמרה לו: לך אצל חלקך שנתן לך הקדוש ברוך הוא. הלך ושאל בעירה. אמרו לו: נכפית היא, כל מי שתובעה כך וכך עושה לו. הלך אצל אביה, פרש לו כל המעשה ואמר לו: אני מקבל כל מום שיש בה. העמיד עליו עדים. בא אצלה. התחילה 

לעשות כמנהגה. סיפר לה מעשה חולדה ובור. אמרה לו: אף אני באמונתי עמדתי. מיד נתישבה דעתה ונישאת לו, וזכו לבנים, ולנכסים הרבה. ועליה אמר הכתוב:”עיני בנאמני ארץ”. (תענ’ ח, ברש”י וערוך.)

5. סובלנות לאחר וקבלת השונה סובלנות כלפי דעות שונות ממני. האדם מודע לרעיון הבסיסי שלא כל אחד צריך לחשוב כמוהו. ממילא כשיש מחלוקות ואי הסכמות בחיי הנישואין, קל לו יותר להתמודד. קבלת האחר מעניקה הרגשה של בטחון בסיסי במסגרת הזוגיות. תחושת הבטחון הזו מאפשרת את בניית הקשר ואת הבנייה העצמית. כל אחד מבני הזוג מרגיש שהוא רצוי, יש לו מקום בבית, דבריו נשמעים. אדם שמרגיש שלא מקבלים אותו, מרגיש חסר ערך, מיותר, דחוי.

“…היכולת לומר בכל מצב: כמה חיכיתי לך! כמה טוב שבאת. כמה אני אוהבת אותך… היכולת המופלאה הזו לומר לזולת: כל מה שאני מבקש ממך, זה אותך, כל מה שאני מבקש זה להיות במחיצתך עכשיו, מחר, בבוקר כשאתה קם מאוחר מדי, בצהרים כשהנך חוזר נזוף, בערב כשאתה שוכב לישון לאחר יום נוסף של מרירות, תסכול, של מבוגרים שאינם מטיבים להבין לנפשו של הילד. תן לי להיות לצידך…” (כמעיין המתגבר ושמו אדם / יעקב פרנקל, עמ’ 158)

6. יכולת הכלה רגשית

מסוגל להיות פתוח ולשתף בעולמו הרגשי, יכול להכיל את עולמו הרגשי של בן הזוג. לא חייבים לחשוב בצורה זהה, לא חייבים להסכים, אבל צריך להכיל את השני, להיות אמפתי וקשוב ולהבין איפה בן הזוג נמצא מבחינה רגשית.

7. יכולת הענקה רגשית מטפחים קשר שיש בו הבעות חיבה, אינטימיות רגשית, שזה מחזק את הקירבה ומונע ריחוק רגשי. יש אנשים שיש להם קושי בהתקשרות, זה יכול להביא לכך שימנעו ממגע, “יתקמצנו” בקבלת ונתינת אהבה. השכינה נמצאת בדברים הקטנים: חיוך במאור פנים, מבט הערכה, משפטי הערכה (זה שווה יותר מאקט גדול חד פעמי כמו קניית מטבח משוכלל מתנה, למשל.) חייבים לאפשר לזולת להביע הכרת טובה ולהאיר לו פנים על כך. בברית הנישואין מעוניינים בטובת בן הזוג, אחרת אין סיבה להתחתן. מנוע פנימי שאומר: תשמח אותה, תגרום לה אושר, תעשה הכל כדי שלא תגרם לה עוגמת נפש, ואם היא נפגעה – תבקש סליחה ותתקן. זהו מנוע פנימי של הנותן, שכל מחשבתו היא על הזולת. לעומת הלוקח, שהמנוע הפנימי אצלו זה לדאוג לעצמו. דרכו של עולם שאדם נותן ומקבל חזרה. אי אפשר לחיות בחוסר איזון, בנתינה מתמדת בלי שום תמורה. מי שנותן כל הזמן, יגיע להתפוצצות, חנק, התמוטטות. אסור שיווצר מצב שכדי לקבל הערכה וחיבוק צריך להתמוטט או להכנס לדכאון. 

מאפייני זוגיות של שי”ח

פעילות: הפוך על הפוך: תרשמו את כל הדרכים איך אפשר להשמיד קשר טוב בין בני זוג. (פעילות כזאת מחדדת את הצד החיובי, איך נכון להתנהג.)

נביא רשימה של המאפיינים העיקריים של זוגיות של שי”ח.

מאפייני זוגיות של שי”ח – פירוט

1. במרכז הקשר יש תשתית של חברות.

איך מפתחים את החברות?

2.על ידי הכרה והיכרות – הכרה בבן הזוג כאדם, בערך שלו. הכרה של בן הזוג. כמות הידע שיש על בן הזוג = מפת האהבה. אי אפשר לאהוב בלי להכיר.

3.היכרות טובה מעידה על תקשורת טובה.

אכפתיות כלפי בן הזוג, משקיעים זמן ומאמץ כדי להקשיב, לדבר ולהכיר. הקשבה מעבירה מסר: אתה חשוב לי, אני נהנה לדבר איתך.

4.מקבלים את האחר והשונה.

אם אין את התכונה הזו, אני מנסה לכפות את עמדתי על בן זוגי.

5.נישואין זה דבר שצריך לעמול עליו קשה ולהשקיע. 

בנק האהבה

כשאנו מדברים על השקעה בזוגיות, אנו יכולים לראות מול עינינו מעין חשבון בנק רגשי :

פעולות שנושאות אופי שלילי הפוגעות בבן הזוג נחשבות “משיכות” מבנק האהבה. פעולות חיוביות שמחזקות את הקשר, נחשבות “הפקדות” בבנק האהבה.

ובדיוק כמו בבנק, צריך להשתדל “להפקיד” כמה שיותר, ולא להכנס למינוס.

6.מחוייבות גבוהה לקשר הנישואין. רואים בקשר ובהתפתחותו אתגר חשוב ומוכנים להשקיע בזה. אכפתיות.

7.איך להתמודד עם מריבה?

*בוחרים זמן מתאים לשניהם כדי לדון בנושאים רגישים.

*אם מגיעים למצב של הסלמה במתח – צריך לעשות הפסקה מוחלטת לפחות חצי שעה (זה הזמן המינימלי שלוקח לגוף להירגע).

*נסיון תיקון בשעת ויכוח: כל פעולה שאחד מבני הזוג עושה שמשדרת רצון להפחתת המתח תוך כדי הסיטואציה. דרך מוסכמת על בני הזוג שזה “נסיון התיקון” שלהם.(לדוגמא, הכנת קפה.)

8.צרכי ליבה = צרכים בעלי אופי קיומי. שהאדם לא יכול בלעדיהם. אי אפשר לדכא אותם. להגיד לבן אדם לדכא צורך ליבה שלו, זה כמו להגיד לו לא לנשום.

שותפות שייכות ביחדיות לבדיות בטחון (סדר, בטחון בקשר, בטחון כלכלי, יציבות לעומת שינוי) אהבה הערכה מקום (בלב ובבית) הגשמה עצמית עצמאות

ככל שבני הזוג מזהים יותר מהר את צרכי הליבה שלהם ויש אוזן קשבת להיענות לצרכים אלו, חיים יותר טוב. כשאין אפשרות לממש צרכי ליבה, האדם ירגיש חסך, מחנק. בני הזוג, צריכים למצוא את האיזון בין הצרכים הסותרים, ולהגיע למצב של “שנינו ביחד וכל אחד לחוד”.

ביחדיות ולבדיות בשלב הראשון של הזוגיות יש איחוד מוחלט, צורך לעשות הכל ביחד, להיות כל הזמן ביחד. אדם מאבד לגמרי את העצמיות שלו.

אחרי שנה-שנתיים ( זה משתנה מזוג לזוג ) כל אחד מתחיל להרגיש צורך לחזור לעצמו (דיפרנציאציה). צריך להווצר איזון – אינטגרציה, בין הצרכים השונים. יש דברים שעושים ביחד ויש דברים שעושים בנפרד. צריך גם את הביחדיות וגם את העצמאות. אם לא מגיעים לאינטגרציה ולהבנת התהליך והבנת הצורך של השני, יכולים להווצר מאבקי כח, כל אחד ינסה להעצים את הצורך שלו.

9.הבעת רגשות והכלת רגשות – מסוגלים לקבל את רגשות הזולת ולתת להם תוקף.

10.הבעת צרכים.

מבטאים הזדקקות הדדית, ולא רואים בזה חולשה. “אני צריך”.

להתרגל לדבר במשפטי ” אני “, ולא ” אתה “. “אני” – מבטא צורך. “אתה” – מבטא האשמה.

11. בקורת – נחש ארסי. במקום בקורת – לבטא צרכים.
12. אכפתיות ורגישות לזולת.
13. לכל אחד יש מקום בבית. מנצלים לטובת הזוגיות את הצדדים המיוחדים והחזקים של כל אחד מבני הזוג.
14. אין פנקסנות. אין צבירה של כעסים, רגשות שליליים ומתחים. מדברים על הדברים ולא מדחיקים. אין הענשה של בן הזוג.
15. התקשרות – attachment /

תהליך יצירת ההתקשרות הוא תהליך ארוך שקשור להענקה לשני. כאשר בני הזוג חוו בילדותם התקשרות נורמלית ובריאה, נבנה אצלם האמון הבסיסי בבני אדם. וזה מאפשר להם יצירת תהליך התקשרות בריא ביניהם.

16. חוף מבטחים – הזוגיות היא חוף מבטחים לאדם. 

” ביתי הוא מבצרי “. כל אחד מבני הזוג מרגיש שהבית בשבילו הוא מקום בטוח, אוהב ומקבל.

פעילות על מאפייני זוגיות של שי”ח:

להכין קלפים:

בחרי קלף וכתבי: (בוחרים כשהקלפים הפוכים ולא רואים מה כתוב)

1.מה הקלף שבחרת אומר לך על זוגיות וקשר?

2.תני דוגמא.

3.איך את מתחברת לקלף שיצא לך?

4.למה את חושבת שיצא לך הקלף הזה?

יחידה י”א  –  תקשורת

תרגילים:

1. יושבים בזוגות גב אל גב. אחת מחזיקה ציור. השניה מציירת לפי ההדרכה של בת זוגה.

2. אחת צריכה לשתף את בת זוגה בצורה הכי מרתקת שהיא יכולה, במה שהיא עשתה מהבוקר עד עכשיו. בת הזוג עושה הכל כדי לא להקשיב. שלישית צופה ורושמת אמירות, הבעות פנים, התנהגויות.

הסקת מסקנות מהתרגילים:

חשיבות קשר עין.

החשיבות לדבר ברור ולהגדיר מדויק.

הקשבה בתשומת לב.

3.כתבי את כל הדרכים בהן אפשר להרוס תקשורת טובה.

עפ”י התרגילים לסכם:

מהי תקשורת טובה?

מחסומי תקשורת.

“נקי יהיה לביתו שנה אחת ושמח את אשתו.” – איך?

חזון איש: “עליו להשתדל להראות אהבה וקירוב בריבוי שיחה וריצוי.”

לדבר – חובה מינימלית של חיי הנישואין.

מה קורה ‘בריבוי שיחה’?

עולים כל הנושאים שבעולם, הרבה פעמים.

אחרי שנה של ריבוי שיחה, הם יכירו אחד את השני היטב. יכירו את הבעות הפנים וידעו את הרגישויות של כל אחד. וזה בסיס לתקשורת נכונה.

מריבות

1. מריבה חייבת להשאר מקומית ולא לצרף אירועים מהעבר.
2. אין זו בושה להיות המתפייס.
3. הזמן להתפייס: כשמתחילים לטחון מים, להפסיק את הויכוח.
4. אין להשאיר מריבה ללון לילה, כי היא משאירה משקעים. לא להירדם בלי להתפייס.

דיבור

נוצר בשביל ליצור קשר בין שני אנשים. דיבור נועד לקרב ולחבר. חברה נוצרת על ידי דיבור. מעילה בכח הדיבור ושימוש במכשיר הקשר דווקא לפעולה הפוכה של הפרדה – חמורה מאד. לשון הרע מרחיק בין אנשים ולכן “ארבעה אינם מקבלים פני שכינה: כת לצים, שקרנים, חנפנים, מספרי לשון הרע”.

בעזרת דיבור אפשר להביע רגשות, להשיג סיוע, להציג משאלות וציפיות. 

בעזרת הקשבה אפשר להפיג מצוקות ולהוריד מתחים.

בני זוג שאינם משוחחים – נוצר ניכור.

חיים ומוות ביד הלשון – הדיבור יקבע האם הנישואין הם מערכת כזו שהמוות עדיף, או מערכת שטוב לחיות בה.

חשוב איך מדברים:

ר’ ירוחם המשגיח בישיבת מיר מלמד איך צריך לכתוב מכתב עפ”י תפיסת היהדות: בין אדם לחברו לא גרוע ממצוות אתרוג שנצטווינו עליו “התנאה לפניו במצוות”, מכתב זה תהליך של קשר בין בני אדם, ובקשר בין בני אדם צריך להדר. 

צריך לקחת בחשבון איך יתקבל המכתב אצל השני.

לכן צריך להדר בכמה דברים: דיו טוב, נייר יפה, אותיות ברורות. “והעיקר לא בחיפזון, למען שיהיה מזה לרעהו ריח ניחוח והנאה מרובה”.

וכך צריך להיות גם בשיחה ובדיבור בטלפון.

תקשורת / הרבנית אסתר לבנון

“ויהי האדם לנפש חיה” (בראשית ב’), רש”י: שנתווסף בו דעה ודיבור. אונקלוס: לרוח ממללא.

• החליטו על זמן קבוע לשיחה והתמידו בו בכל כוחכם.
• שוחחו במקום נעים לשניכם. (אפשר לצרף צ’ופרים להנעים את האוירה)
• אל תנצלי את הזמן לעיסוקים נוספים. הקדישי את כל כולך להאזנה ולשיחה.
• אל תגיבי בשעת כאב (תגובה בשעת כאב מביאה לידי התגוננות או לידי התקפת נגד). בשעה שאת כאובה, עברי לעסוק בעיסוק ספציפי הנעים לך ביותר ורק לאחר הרגיעה העלי את בעייתך.
• הציגי את העניין כפי שאת חשה אותו. אל תנסי לנבא מה רצה בן זוגך או למה התכוון, לכן אמרי: התביישתי כאשר אמרת כך וכך. אל תאמרי: ביישת אותי כאשר אמרת כך וכך.
• נתקי את העניין “מהאתה ואני”. הציגי את הבעיה כאילו ארעה אצל השכנים ולאחר ליבון הדברים חיזרו אל עצמכם על מנת להתאים את הפיתרון לאישיותכם היחודית ולבניין ביתכם הספציפי.
• כאשר את מאזינה לבן זוגך המציג את בעיתו, אל תשלפי מיד תשובות ופתרונות. התחברי קודם כל באמיתיות לכאבו ורק אח”כ הציעי את הצעותייך לפתרון.
• בכל בעיה שני בני הזוג מציעים דרך אפשרית לפיתרון. החליטו יחדיו עם איזו הצעה אתם יוצאים לדרך תחילה. נסו אותה ולאחר זמן בחנו האם הפיתרון אכן מתאים לכם או שצריך לנסות דרך אחרת (לעיתים אדם מציע פיתרון ואינו מודע שכוחותיו אינם מתאימים לדבר שהוא עצמו הציע).
• אל תגידי “די עבר”, גם אם חלף הכאב והענין נראה לך פעוט וחסר ערך, ידעי את בן זוגך שחשת כאב (דרך זו תמנע הצטברות משקעים שליליים ותעשה את בן זוגך מודע לסף הרגישות שלך).
• אל יאוש! “אינו דומה שונה פרקו מאה פעם לשונה פרקו מאה ואחת”. אם העלתם בעיה מספר רב של פעמים והתופעה הלא רצויה בכל זאת חוזרת על עצמה, שוחחו שוב ושוב ושוב. אנו מתקדמים ומשתנים ולעיתים רק לאחר זמן רב חודרים הדברים אל השכל ואל הלב.
• שוחחו על הכל. אך עבדו בכל פעם רק על דבר אחד הטעון תיקון, רק לאחר שתכבשו יעד זה עברו לנושא הבא.
• אם אתם מרגישים “תקועים” פנו לגורם שלישי. פניה זו תעשה בשלושה תנאים: 

1. רק לאחר שניסיתם בעצמכם פעמים רבות לפתור את הבעיה ולא עלה בידכם (גם אם אנו מבוססים בבוץ הרי שהנסיונות שעשינו בעצמנו להיחלץ, מקדמים אותנו רבות בבניין האני ובבניין הזוגיות שלנו). 
2. הגורם השלישי מקובל על שניכם.
3. אינכם “זורקים” את האחריות על הגורם השלישי, האחריות נשארת בידיכם והאדם השלישי רק מכוון להגיע לפתח נוסף אותו לא ראיתם.

• אם מסיבה כלשהיא אינכם מצליחים לשוחח, כתבי את הדברים לבן זוגך, מסרי לו את המכתב כך שיקרא אותו כאשר אינך נמצאת בקרבת מקום (השתמשי בדרך זו של כתיבה לעיתים נדירות וכך תשמרי על עצמתה המיוחדת).
• חזקי את הטוב שבבן זוגך, (אל תתמקדי רק בטעון שיפור) עשי זאת בתבונה ולא כתקליט מקולקל.

זכרי! השיחה השבועית איננה תחליף לאותה השתתפות יום-יומית וטבעית במה שעובר על בעלך לטוב ולמוטב, היא באה כנדבך נוסף בבנין ביתכם. נצלי אותה לעלות ולהתקדם עקב בצד אגודל בבחינת “התקדמנו עוד צעד ביחד שלנו”.

כללים בשיחה הזוגית

• ליצור רקע מתאים.
• תגובות ביניים (למה עשית כך? אני הייתי עושה אחרת וכדו’) גורמות לבן הזוג לאבד מוטיבציה לדבר.
• לא להכנס באמצע דבריו.
• “כן, כבר שמעתי” – פוגע!
• בן זוג שמקטר כל הזמן, קשה לדבר איתו.
• הצגת דברים בצורה קיצונית או בהכללה מפריעה: “תמיד”, “אף פעם”, “בכלל”…
• עיתוי מתאים. לשים לב לזמני תורפה: כשחוזרים הביתה, כשממהרים לצאת, באוטובוס, כשעייפים, רעבים.זמנים כאלה לא מתאימים לשיחה.
• לקבוע זמן קבוע לשיחה. לנתק טלפונים, לבוש נאה, להזרים תחושות של אהבה, לשמור על קשר עין.
• להקשיב, לתת תחושה שאני איתך, ולא עצות (כואב לי הראש – תיקח אקמול). להשתתף במצוקה שלו (ולא: כואב לי הראש – גם לי כואבת היד).

הרב יצחק גינזבורג / ברית הנישואין עמ’ לג-לו

דברי אהבה וחסד

תקשורת טובה היא ביטוי של אהבה.

“דברי שבח ותהילה: שבח הניתן לזולת בכנות יכול להביא לכך שאותה מידה שמשבחים אותו בה אכן תתגלה אצלו, אף על פי שכרגע היא איננה ניכרת בו.”

בבחינת נבואה שמגשימה את עצמה. פועל על האדם. כמו סטיגמה שמדביקים עליו.

“דברי ניצוח ומתן הוראות: יש להזהר בעת שנותנים הוראות או מבקשים לעשות דבר מה, שיהיה זה רק מתוך אהבה. תביעה מן הזולת (כגון “תעשה לי את זה”) איננה נאותה, מכיוון שמשתמע ממנה שלפי דעתו מגיע לו שיעשו לו את הטובה הזאת, אף כי באמת אין הדבר כן. במקום זה, בכל הוראה צריכה להשמע נימה של בקשה, שיש בה משום הערכה לזולת. כאשר מתבקש אדם, בצורה כזו, לעשות דבר מסוים, בדרך כלל הוא ייענה ברצון. מאידך, השתלטות על הזולת נובעת מפגם יסודי באישיות ותוצאותיה עלולות להיות הרסניות.

דברי הודיה והכרת טובה: לאחר שנתמלאה בקשתו, חייב אדם לבטא את תודתו הכנה, כאילו קבל מתנה בלתי צפויה. ואם כך עליו להודות במקרה כזה, קל וחומר שעליו להביע תודה, רבה עד מאד, כאשר הוא באמת מקבל מתנה בלתי צפויה!”

כללים בתקשורת נכונה

• הקשבה
• “לב שומע” – התייחסות אמפתית, הבנה, להרגיש את השני, “להכנס לנעליו”.
• לא לשפוט
• לא להגזים, לא להכליל, מצד שני לא להפחית מערכם של דברים.
• תנאים סביבתיים נוחים – בחירת עיתוי מתאים, מקום מתאים (לא כשעייפים, ממהרים, רעבים, לא מיד כשבן הזוג מגיע הביתה)
• “אייכה?” – לבדוק איפה בן הזוג נמצא באותו רגע. אדם נמצא איפה שמחשבותיו נמצאות.
• כל דבר אפשר לומר, השאלה איך אומרים.
• פתיחות וכנות עם רגישות.
• “קול כלה” – טון שקט, נעים.
• קביעת זמנים קבועים לשיחה, אם אפשר כל יום, או לפחות כמה פעמים בשבוע.
• הצעה: ללמוד חברותא, ומתוך כך להגיע להבנה, הכרה, שיתוף.
• דברי שבח ועידוד. הערכה.
• בקשות – בנימה של בקשה והערכה ולא בתביעה ודרישה.
• דברי הודיה והכרת טובה.
• “נקי יהיה לביתו שנה אחת ושמח את אשתו” – איך? 

כפי שאומר החזון איש: “עליו להשתדל להראות אהבה וקירוב בריבוי שיחה וריצוי”.

• מסר ה”אני”: לדבר תמיד בשפה של הבעת הצורך שלי, הקושי שלי, מה מפריע לי, מה טוב לי. סגנון של “אתה”, הוא סגנון שמתקיף ומאשים את השני. 

                                 ****************************************

רפואת הנפש ורפואת הגוף/ איש צדיק היה

“לא אחת הצליח לרפא חולי נפש, במקום שנכשלו בהם מיטב הרופאים. פעמים רבות היה ידידו הפרופ’ יו”ט ליפמן הלפרין (ז”ל), ראש המחלקה לניאורולוגיה בביה”ח “הדסה”, משגר אליו חולי נפש ומבקשו כי יסייע בידם. ואכן, הצליח ר’ אריה בזה…

לימים שאלו פרופ’ הלפרין:

• גלה לי מהו סודך, מה אומר אתה לאותם חולי הנפש שאני מפנה אליך?
• אנכי מקשיב להם בסבלנות…
• או, הקשבה זו תרופה נפלאה היא, זהו כלל חשוב בתורת הנפש…
• אך איני מסתפק בהקשבה בלבד. מגלה אני גם קורטוב של השתתפות והחולים מבחינים בכך…

וכאשר נפל ר’ אריה למשכב והובל לביה”ח והוא מלומד ביסורים, גם אז, כשרק הניחו לו לרדת ממיטתו, היה עובר לחדרים הסמוכים לאמץ ידי חולים קשים וגלמודים.

וכשבא פרופ’ הלפרין לביה”ח “הדסה” לבקר את החולה משה ברא”ז (ז”ל) ששכב על ערש דווי, ומצאהו במצב רוח מרומם, אמר לו הרופא: “אהה! ודאי כבר ביקרך היום הרב אריה לוין…”

 

                               *******************************************

להקשיב / קרל רוג’רס

א                                                                         ז

כאשר אני מבקש אותך                                       אולם כשמקבל אתה כעובדה פשוטה

להקשיב לי                                                          שאני מרגיש מה שאני מרגיש, אפילו זה לא הגיוני

ואתה מתחיל לייעץ לי                                        אזי אינני צריך לשכנע אותך

לא את שביקשתיך עשית                                    ומתפנה להבין את המתרחש בנפשי

ב                                                                          ח

כשאני מבקש ממך להקשיב                                מוציא בעצמי את התשובות מתוכי

ואתה מנסה להשיב,                                            אז צצות מאליהן התשובות

איך צריך להרגיש ומדוע                                     ברורות ונהירות ואינני זקוק כלל לעצות

אתה ברגשותי רק פוגע                                       כי אני – אני

ג                                                                          ט

כאשר אני מבקש אותך להקשיב לי                    גם רגשותי לא הגיוניים

ואתה מרגיש שעליך לפתור את בעיתי                הופכים למשמעותיים

אתה מאכזב אותי                                               כשמבינים את שהם טומנים

אפילו שזה נשמע לא הגיוני                                את המקור ממנו הם נובעים

ד                                                                         י

הקשב, כל שביקשתיך הוא להקשיב                  יתכן, שלכן

לא לפעול, לא לדבר                                            תפילות עוזרות לאנשים

רק לשמוע בלי להגיב                                          משום שאלוקים מחריש

ה                                                                         אינו מייעץ, אינו מארגן

אני יכול לדאוג לעצמי                                        הוא רק מקשיב

אינני חסר ישע                                                    נותן לך לחשוב לבד את הדברים

אולי חסר ניסיון והססני                                    יא

אך לא חסר אונים                                              לכן, אנא, רק הקשב

ו                                                                          אם תרצה לדבר – בקש

כשאתה עושה משהו למעני                                חכה רגע לתורך

שאני יכול לעשות לעצמי                                    ואז אקשיב אני לך.

אתה מגביר את חששותי

מנציח את מבוכתי 

 

פתרון קונפליקטים 

תרגיל פתיחה: להגיד שאנחנו עושים עכשיו תחרות קטנה, מי תצליח לבצע את המשימה?

2 בנות מקבלות משימה להוציא כסא החוצה תוך דקה וחצי.

2 בנות אחרות מקבלות משימה להעביר את הכסא לסלון הפנימי תוך 3 דקות.

למעשה אין כאן קונפליקט. אם הם יגיעו להדברות והבנה, יראו שאין סתירה, כל אחת יכולה לבצע את המשימה שלה בהצלחה, בלי לריב.

חלק גדול מהקונפליקטים בחיים הם מדומים.

לחלק את הדף הבא:

 

פתרון קונפליקטים – הגדרה:

מצב בו קיימים הבדלי צרכים, הבדלי עמדות וכד’.

דרכים לא אפקטיביות לפתרון קונפליקטים

1. השולט בכיפה – 

מאבקי כח.                     כפיית דעתי.

נצחנות.                          הענשת בן הזוג שלא מקבל את דעתי.

בקורת והאשמה.           אי הסכמה לשום הסבר.

1. בריחה – 

בורחים מהתמודדות.

מכחישים ומדחיקים את הקונפליקט.

במצב קיצוני בורחים מהבית להתעסקויות אחרות (לימודים, התנדבות… ואפילו התמכרות לאכילת יתר, אלכוהול…)

1. שיתוק –

חוסר אונים, חוסר החלטיות, חרדות, מתכנס לתוך עצמו.

1. כניעה – 

(הפוך מהשולט בכיפה). אזלת יד מתוך התקפלות לרצון של השני. רוצה לרצות את השני על חשבון עצמו (מוחק את רצונו במטרה לרצות את השני). חסר אסרטיביות ולא מפרגן לעצמו.

דרכים אפקטיביות לפתרון קונפליקטים

העקרון:

1. לא להתכחש לקיומם של חילוקי דעות ולא להיות חרדים מהם.
2. לראות בהם אתגר, בכך, שמתוך בירור אי הסכמה, נוכל ללמוד להכיר היטב את בן זוגנו ואת עצמינו.
3. כשזוכים להגיע לפתרון, ישנה הרגשה של זיכוך וסיפוק ומעמיקה האהבה לבן זוגנו.

כיצד לאתגר קונפליקט? לפתרון נכון של קונפליקטים (חילוקי דעות) צריך 3 דברים:

1. אתגר – לראות בקונפליקט אתגר.
2. כוונה – לגשת עם כוונה ורצון לפתור זאת בדרך נכונה.
3. כישורים – ללמוד כישורים ומיומנויות כיצד פותרים סכסוכים בלי מלחמות.

עקרונות לניהול קונפליקט:

1. מנפצים את כלי המלחמה.
2. דיאלוג + משא ומתן – מנהלים דיאלוג, שבו בודקים את הצרכים של כל אחד, מבטאים אותם ומקשיבים זה לזה. חלק מהדיאלוג מוקדש למשא ומתן, שבו כל אחד מציג את חשיבות הנושא בשבילו.
3. מנהלים את הדיאלוג בגובה העיניים.
4. לא תוקפים אחד את השני, אלא את הבעיה. במקום להשקיע אנרגיה זה נגד זה, משקיעים את האנרגיות של שניהם על מנת לתקוף את הבעיה, זוהי אנרגיה כפולה.
5. הכיוון צריך להיות של: WIN-WIN. להגיע למצב שבו כל אחד מרוצה, בניגוד לשאיפה לנצח ולמעוך את השני. דבר זה מתבצע באמצעות הדיאלוג. ע”י הבנה מעמיקה של הצרכים ההדדיים, מסוגלים להגיע לפשרה שתהיה מקובלת על שניהם ושניהם יהיו מרוצים ממנה. [דוגמת התפוז: שניים רצו את התפוז היחיד שיש בבית ולא הסכימו לחלוקת חצי חצי. הם ניהלו דיאלוג, שבו כל אחד הסביר לשם מה הוא זקוק לתפוז ובדק 

את הצורך של חברו. לבסוף התברר שהאחד זקוק למיץ והשני לגרד של הקליפה. שניהם זכו בכל מה שרצו ויצאו בהרגשה טובה].

1. סיעור מוחין – בשלב ה”משא ומתן” מחדדים את הבעיה של כל אחד ואז מתחילים “לזרוק” רעיונות (גם המנחה יכולה). יש לגיטימציה להעלות כל רעיון בלי התנצחות. בשלב הבא בוחנים את האפקטיביות של כל רעיון עד שמוצאים את הפתרון ההולם. חשוב מאד לעבור תהליך של בירור הבעיה שמציקה לכל אחד מהם ואחר כך להעלות רעיונות רבים ולבסוף למצוא את הפתרון האחד ההולם.  

(אם זה לא מצליח עוברים לאופציה ב – 7).

1. ויתור ויחסי גומלין – לעיתים יש צורך שהאחד יוותר ואז נוצר מצב שבו האחד נמצא בעמדה של נתינה (ויתור), והשני נמצא במצב של קבלה (זכיה). בכדי לשמור על איזון ויחסי גומלין הוגנים על מנת שלא תיווצר תחושה של מנצח ומפסיד, צריך ה”זוכה” לפצות את בן זוגו. את הפיצוי קובעים גם כן באמצעות דיאלוג ומשא ומתן. או שמתגמלים אותו בדבר אחר, או שמוותרים בפעם הבאה.

תרגיל:לבחור דבר אחד בנושא תקשורת שרוצים לעבוד ולשפר.

יחידה י”ב –  הבדלים בין נשים וגברים

לפנייך מספר מצבים. סמני את האפשרות שנראית לך הנכונה ביותר או המתאימה ביותר:

1.כאשר אני מספרת שכואב לי הראש, ההתייחסות שהכי מתאימה לי:

א. תקחי אקמול.

ב. גם לי כואב הראש.

ג. אני ממש מבין אותך. את עובדת כל כך קשה.

ד. יש משהו שאני יכול לעזור לך? את רוצה כוס מים? את רוצה לנוח?

2. כשאני נסערת אני זקוקה :

א. להרגשה שמבינים אותי.

ב. להתבודד ושיעזבו אותי לנפשי.

ג. שיגידו לי: “אל תדאגי, זה לא ענין כל כך חשוב”.

3. אנחנו נוסעים למקום מסויים ובעלי לא יודע את הדרך:

א. בוא נשאל מישהו.

ב. לא להגיד כלום ולסמוך עליו שהוא יסתדר.

ג. “אני במקומך הייתי מבררת לפני היציאה לדרך איך מגיעים”.

הבדלים בין גברים לנשים:

1. אשה רוצה לשתף בקשייה.כשהיא מספרת, היא מרגישה שבעלה שותף איתה.   כשאשה מספרת שכואב לה הראש, היא מצפה שבעלה יזדהה, יגיד לה כמה היא עובדת קשה. לעומת זאת, האיש – מציע אקמול. האיש מציע פתרונות. רוצה שאשתו תהיה מאושרת.מרגיש אחריות לאושרה של אשתו. כשמספרת על קשייה – מרגיש אשם.
2. הדיבור:

אצל האשה: הדיבור הוא מטרה בפני עצמה. כדי ליצור קשר, לשתף ברגשות, לשפר את הרגשתה כשהיא נסערת. מספרת לפרטי פרטים.

אצל האיש:הדיבור נועד כדי לברר נושא, לקבל ולתת מידע, לסדר ענינים. הדיבור הוא אמצעי. האיש לא מפרט, רק שורה תחתונה.

1. מה שמניע גברים לעשייה זה ההרגשה שזקוקים להם.

מה שמניע נשים לעשייה זה ההרגשה שמעריכים אותן.

1. כשנסערים:

האשה – זקוקה לידידות והרגשה שמבינים אותה.

האיש – מתנתק ומתכנס בתוך עצמו.

ברגע שיקבלו את השוני בהבנה, האיש יצא יותר מהר מההשתבללות שלו, והאשה תצא יותר מהר מהרגשתה הלא טובה.

1. צרכים בסיסיים:

האיש – כבוד. תודה. שאשתו תהיה מאושרת בגללו.

האשה – הקשבה, אמפתיה,חיבור. הסכמה עם קשייה. שותפות. (דרך עזרה).

1. השותפה והבודד. לאשה יש נפש מתאימה לנישואין. יש לה מבנה שותפותי, מתחבר. נישואין הם שותפות ולכן האשה מתאימה יותר לנישואין.
2. אצל בנות כושר החיבור גדול יותר. אצל בנים – כושר הבירור.
3. אשה זקוקה למעשים קטנים של תשומת לב.
4. מתנות: איש- מתנה גדולה ויקרה נחשבת בעיניו כנתינה גדולה. אשה- העיקר זה תשומת הלב.
5. האיש שוכח תאריכי יום הולדת ויום נישואין. זה לא מראה על חוסר אהבה.
6. בענייני הבית – אשה מרגישה מחויבת. האיש מרגיש מתנדב.   
7. הגבר עקשן יותר, קשה לו בדרך כלל לקבל השפעה מבחוץ.האשה מוכנה לקבל ולכן קל לה יותר להשתנות.
8. אשה נותנת עצות ומרגישה שזה ביטוי לאהבתה, שהיא עוזרת לבעלה ומטפחת אותו. הבעל מרגיש שהיא לא סומכת עליו. פוגע בו ומתפרש אצלו כביטוי לחוסר אהבה. 
9. הצעות עזרה – לאשה זה גורם להרגיש נאהבת, זהו אות לאכפתיות.

לאיש זה גורם להרגיש חלש, חסר יכולת, מושפל, בלתי נאהב ולא מוערך.

 

חלק ב’ –  בחירת בן זוג

1. מהו הגיל המתאים להתחיל לחפש שידוך?
2. שיקולים מרכזיים בבחירה.
3. דומה או שונה?
4. גורמים להתלבטויות.
5. איך מחליטים?
6. גורמים לשיקולים מוטעים בבחירת בן זוג.
7. השתדלות וביטחון במציאת בן זוג.
8. עיכובים בשידוך. 

א. מהו  הגיל המתאים  לנישואין

“בן שמונה עשרה לחופה” (פרקי אבות). ובמסכת קידושין מוזכר גיל 20 וגיל 24, שהקב”ה ממתין לו. מכאן שצריך להתחיל ולחפש מגיל 18, מקסימום עד גיל 24.

בשלות נפשית בימינו נראה שלא טוב להתחתן בגיל 18, כי תקופת ההתבגרות התארכה, ונער בגיל זה עדיין לא מוכן להקמת משפחה. נישואין ושרות צבאי

“נקי יהיה לביתו שנה אחת” – לא טוב להיות בצבא בשנה הראשונה לנישואין. אם השרות הצבאי הוא כזה שיכול להיות כל יום בבית – יכול להתחתן. אם משרת ביחידה קרבית ולא יכול להיות בבית – עדיף לדחות. נישואין, מקצוע  ודירה בימינו לא צריך לדחות את החתונה עד שיקנה בית וילמד מקצוע. אבל צריכים לקחת אחריות לפרנסה. נישואין ולימוד תורה אם יכול להתחתן ולהמשיך ללמוד תורה בטהרה – זה עדיף. אם הנישואין יגרמו להפסקת לימוד תורה או הפחתתו, עדיף להמשיך ללמוד ואח”כ להתחתן.

בת: צריך לעשות שרות לאומי שעוזר לבנין אישיותה של הבת ומהווה מעבר בין תלות מוחלטת בהורים לבין אחריות לניהול חיים זוגיים. צריך להתחשב בצורך וברצון של הבת ללמוד לימודים גבוהים. ואם ניתן לאפשר לה לסיים את לימודיה. 

ב- שיקולים מרכזיים בבחירת בן זוג

לב טוב

זוהי התכונה החשובה ביותר. לו יצויר שיאמרו לאדם שמותר לו לברר רק דבר אחד על הבחורה – יברר את הנקודה הזו של לב טוב. “איזוהי דרך ישרה שידבק בה האדם?… ר’ אלעזר אומר: לב טוב. אמר להם: רואה אני את דברי אלעזר בן ערך, שבכלל דבריו – דבריכם” (אבות ב’ ט’) 

קהתי: שהכל תלוי בלב. ומי שהוא בעל לב טוב, כל מידותיו ישרות ודעותיו נכונות. ונמצא שמח בחלקו ודעתו נוחה מטובת הבריות, והוא חבר טוב לרעיו ושכן טוב לשכניו, או שרוכש לו חברים טובים ושכנים טובים, וכן משתדל הוא לראות את הנולד שלא תצא תקלה על ידו, לא לו לעצמו ולא לאחרים, והוא טוב למקום וטוב לבריות.”

בראשית כ”ד י”ד פירוש כלי יקר:

“וחז”ל אמרו: כל כלה שעיניה יפות, כל גופה אין צריך בדיקה” נשאלת השאלה: א. איך יתכן שחז”ל מלמדים אותנו לבחור כלה על פי יופי חיצוני? ב. יש הרבה נשים מכוערות עם עיניים יפות. “אלא ודאי שנתנו עצה לבדוק אחר מעשיה וזאת העצה היעוצה שיבדוק אם היא בעלת עין יפה וגומלת חסדים. כי אם עיניה יפות בבריות, אז היא בלי ספק שלמה בכל המידות.”

ולמדו חז”ל מאליעזר, שלא בדק את רבקה כי אם במידה זו, כי “מידה זו בנין אב על כל המידות”. מאליעזר למדנו כמה נקודות מרכזיות שצריך לבדוק:

• עין טובה.
• תשומת לב לדברים קטנים (אליעזר בחן את רבקה בדברים קטנים).
• אהבת חסד, נכונות לתת יותר ממה שמבקשים ממנו, וללא תמורה.
• המידות הטובות אמיתיות ולא העמדת פנים.
• מה אומרים עליו אנשים מבחוץ? (אליעזר בא לבאר “לעת ערב לעת צאת השואבות” כדי לשמוע מה הנערות האחרות “מרכלות, על רבקה)

 

מנטליות דומה, רמת השכלה דומה, רמה אינטלקטואלית דומה, יחס דומה לתורה ומצוות. 

לא טוב שיש פער גדול בתחומים הנ”ל.

בת תלמיד חכם

בשו”ע נפסק שלעולם יישא אדם בת תלמיד חכם. במה היא עדיפה? 

א.היא קיבלה חינוך טוב בבית הוריה. ב. הוא נכנס למשפחה של בני תורה.

משתלם ולא מושלם

לא צריך לחפש אדם מושלם. אין דבר כזה אדם מושלם, ובמיוחד שמתחתנים צעירים, וברור שצעירים עדיין אינם מושלמים. אדם צריך להיות מודע לכך שכשם שהוא לא מושלם, כך בן הזוג לא מושלם. צריך שיהיה רצון להשתלם ולהתקדם. אבל יש חסרונות שהם מהותיים: אכזריות, חוצפה, עזות פנים, אגואיסטיות. בשלות נפשית רגשית התחשבות בזולת, אדם שיודע לחיות עם הזולת, לא אנוכי, מסוגל לדאוג לבן זוגו.

תכונות מרכזיות שצריך לבדוק – הר’ אליקים לבנון / אדני הבית

1. יראת שמיים. 2. שכל ישר. 3. מידות טובות. 4. נעימות. 5. אחריות. 6. השתלבות חברתית.
2. מסירות. 8. רצינות. 9. שמחת חיים. 10. עקביות. 11. יציבות. 12. שלווה. 13. רמה כללית.

שקלול

על כל חסרון, צריכים להיות 1-2 יתרונות.

ג – דומה או שונה?

פרופ’ עמי שקד:

בתכונות אופי – נמשכים לשונה. בהשקפות, ערכים, דעות והסתכלות על החיים – מחפשים את הדומה.

רעים אהובים/ הרב אבינר עמ’ 131

הציווי: “ואהבת לרעך כמוך” מחייב בני זוג לאהוב זה את זה. יותר קל לאהוב את מי שדומה לך. כשיש שונות גדולה מדי זה עלול לקלקל את האהבה. לכן בנישואי דתי – חילוני יכולים להיווצר חיכוכים ולא קל לקיים יחסי אהבה וזוגיות טובים, למרות שאין בכך איסור. בכל מקרה לגבי חינוך ילדים, צריך לקבוע קו אחיד בבית. בת עדה אחרת אין הבדל בין העדות. רק אם יש הבדל גדול במנטליות, צריך להתחשב. מנטליות שונה – זה לא כדאי. לחפש רקע דומה, מעמד דומה, השכלה דומה. בת חזקה ובחור רך לא יתאים לה בחור חזק, וגם לא רך מדי וחלש. זה יכול ללכת, אם הבת מוכנה להשקיע זמן: לשאול אותו ולהתייעץ איתו הרבה על כל מיני נושאים. לא להכנס בדבריו.

גיל

לא טוב שיש הפרש גדול מדי, ובעיקר אם האשה מבוגרת יותר.

דתי – חילוני השלכה על כל החיים. קשה מאד להסתדר.

בעל תשובה ודתי

תפיסת העולם של בעלי תשובה שונה לגמרי. לכן לכתחילה עדיף לא להתחתן.

מנטליות שונה

מנטליות שונה מקשה במהלך החיים:

רקע תרבותי שונה, משפחה שרגילה לחיות ב”חמולה” והמעורבות של ההורים והמשפחה המורחבת בחיי הזוג רבה, טיפוס עירוני עם טיפוס מושבניקי, אחד מגיע ממשפחה שהנשים עובדות, והשני מגיע ממשפחה שהאידאל הוא שנשים יושבות בבית. משפחה שהאם פעילה מאד, ומשפחה שלא. השקפות שונות: חסידות שונה, חרדי, דתי לאומי.

ד – גורמים להתלבטויות

לשלושה סוגי אנשים יהיה קשה להחליט בשידוך:

1. אנשים רציניים. 2. אנשים הססניים. 3. אנשים פוחדים.

הרציני – הוא מודע היטב להשלכותיה של ההחלטה להינשא. הוא מצייר בדמיונו בצורה ברורה מה נדרש ממנו כהורה, כבן זוג, בתחום הפרנסה, בקשר עם הורי בן הזוג, ועוד ועוד.

ההססן – זהו אדם שמתלבט בכל דבר, גם בהחלטות קלות יותר כמו קניית בגד, בוודאי שבהחלטה כ”כ גורלית הוא יתקשה מאד.

הפחד ן– פחד מהתקשרות מחייבת לכל החיים, יכול להיגרם ממערכת יחסים לא תקינה שראו אצל ההורים, אצל אח גדול, או אנשים קרובים אחרים.

באופן כללי בת מהססת יותר מבן בדרך כלל.

1. בנים משדרים או אומרים מהר מדי  שהחליטו באופן חיובי, התגובה של הבת:

1. נלחצת – אם אני צריכה עכשיו לתת תשובה, אז התשובה היא “לא”
2. מפסיקה להשקיע מאמץ כדי לכבוש אותו, כי כבר כבשה אותו.
3. מתחילה לראות את הדברים השליליים.

הדרכה: כשמגיע שלב שמרגישים שצריך להחליט, לסכם על 3 פגישות נוספות וההחלטה תהיה רק בפגישה השלישית. מה מרוויחים מזה? יש שתי פגישות רגועות שיודעים שלא צריך להחליט בהן, וזה מאפשר התחברות רגשית והפחתת הפחד. מצד שני רגועים שזה לא ימשך עד אינסוף.

1. הרגשה שלא בררנו מספיק. כדאי לערוך בירור נוסף אצל אנשים שברור לי שרוצים את טובתי.
2. זיכרון של ניסיון קודם שמקשה על יצירת קשר חדש. איך מנטרלים השפעת זיכרון עבר? לדבר על זה, להעלות למודעות.
3. הידיעה שההחלטה הזו קובעת לכל החיים. זה מפחיד.
4. ההחלטה להתחתן מחייבת לעשות שינוי בחיים: לעזוב את הבית, להיות אשת איש, אמא, לעזוב חברות.
5. חושבים שצריך להרגיש כל הזמן התלהבות רגשית.
6. אדם אף פעם לא מרוצה ממה שיש לו. זה גורם להרגשת אי ביטחון בבחירת בן זוג: אולי אני טועה? אולי זה לא המיועד לי? אולי יהיה משהו יותר מתאים ויותר טוב?  

מה עושים כשיש התלבטות?

קודם כל מומלץ להתייעץ עם ההורים או אדם מבוגר אחר. לכתוב את כל הנתונים ולחלק לחיוביים ושליליים. לעזור למתלבט לעשות לעצמו סדר מה חשוב יותר ומה פחות, ע”י ציון מספרים ליד כל נתון לפי דרגת חשיבותו. כדאי לשאול את המתלבט שאלות שיעזרו לו לבדוק את עצמו ולהחליט:

• מה דעתו על המראה החיצוני של בן הזוג? האם יש דברים שמפריעים לו או דוחים אותו?
• האם מחפש בן זוג דומיננטי או פסיבי? (השאלה הזו קשורה לדפוס שראה בבית הוריו, ולהחלטה האם רוצה מערכת יחסים דומה או שונה).
• האם בשעת הפגישה יש לו הרגשה נעימה ונינוחה? האם מרגיש מתח? האם רוצה שהפגישה תימשך או תיגמר? האם מצפה לפגישות?
• האם הציפיות לגבי מקום מגורים תואמות?
• האם יש לו משפחה חמה, אוהבת, בעלת יכולת כלכלית.

התלבטות לאחר האירוסין

זוהי תופעה מצויה שיש התלבטויות אחרי האירוסין. זוהי תקופה עם הרבה מתחים לקראת החתונה, החלטות רבות שצריך להחליט בזמן קצר. זהו מצב חדש, בו אדם כביכול מאבד את עצמאותו, וחייב להתחשב בבן הזוג ולהיות כביכול כבול אליו. נתקלים לראשונה בהבדלים בין גבר לאשה, ועדיין לא יודעים להתמודד איתם. נדרשים לבנות מערכת קשרים עם הורי בן הזוג. לפעמים יש מתחים בין ההורים שמשפיעים על בני הזוג.

צריך לדעת שהחששות האלו טבעיים. לנקוט בכלל: “כמים הפנים לפנים כן לב האדם לאדם”.

לחשוב מחשבות חיוביות על בן הזוג. להתמקד במעלותיו של בן הזוג.

יחד עם זאת, אם בסופו של דבר, לאחר כל המאמץ וההשתדלות, עדיין מרגישים ספק ואין הרגשת וודאות שזה בן הזוג המיועד לו, אי אפשר להתחתן במצב כזה.

מצבים שכיחים של התלבטות

א. הבחור נראה לא עוצמתי.

בדרך כלל קורה כשהבת באה מבית שהאב קובע והבחור בא מבית שהאם קובעת, והוא מתרגל לדפוס שהאשה מחליטה. 

הבת רוצה שהוא יהיה עוצמתי, יקבל החלטות. במצב כזה השידוך יכול להצליח אם האשה מקבלת על עצמה לעבוד ולהשקיע זמן ומאמץ ולאפשר לו לבנות בתוכו את יכולת ההחלטה והעוצמה: לשאול / לבקש רשות / לתת לו להחליט בנושאים שלא עקרוניים לה. לתת לו לחשוב ולענות בקצב שלו על שאלה ששאלה אותו. לא להכנס בדבריו (נתפס אצלו כשתלטנות).

ב. הפרשי גיל.

הפרשי גיל גדולים יכולים להוות בעיה.

ג. שידוך עם אדם שלא ראה נישואין תקינים: גרוש, בן להורים גרושים, בן להורים שיחסיהם לא היו תקינים, יתום.

ה. איך מחליטים?

בירור מוקדם “הנני להודיע לרם המעלה את אשר שמעתי מפה קדוש, בעל החפץ חיים זצוק”ל, כי מנהג העולם בשידוכין להתראות בטרם כל, הוא שלא כהוגן, כי מן הראוי לאחר את ההתראות אחרי כל החקירות והדרישות משני הצדדים וכל פרטי הדין ודברים שבין הצדדים. ואח”כ, כאשר הושוו בכל הפרטים, אז יתראו ולא קודם” (ר’ אלחנן וסרמן זצ”ל). אם כן, לפני שבכלל מתחילים להיפגש, יש לבדוק ולברר פרטים.  חשוב שההורים יהיו בתמונה, יעזרו לילדיהם בבירורים, ילוו בעדינות, בלי להעיק, מתוך אכפתיות, יתמכו, יקשיבו ויתנו כוח. (נחמה גרוס, יועצת נישואין). צריך לברר אצל מי שרוצה לעזור לך ולא לצד השני. אפשר לשאול מורים, רבנים, חברים. לפני הבירור – הבחור והבחורה צריכים לדעת ולהגדיר מה הם מחפשים.  הנקודות  שחשוב לברר: גיל, מראה חיצוני, עדה, רמת דתיות, השקפה פוליטית, רמה כלכלית, סוג ההורים. תכונות: שמח / עצוב, רגוע / מתוח, חברותי / מתבודד, עדין / תקיף, עין טובה / ראיה שלילית. בירור על רמה לימודית, הצלחה, התמדה, רצינות. הסתגלות חברתית, איך הוא בחברה, האם הוא לומד עם חברותות, איך מסתדר בפנימיה. רמת פגיעות ונעלבות/רגישות, רגישות לזולת. התאמה לכתחילה – מבחינת מנטליות, תרבות, רמה דתית, זרם ביהדות.

כיצד הוא מגיב במצבי לחץ? האם הוא בעל אישיות רגועה או מתוחה?

צריכה להיות הרגשת חיבה כלפי השני. אך לא צריך לחכות עד שתהיה אהבה בוערת.  צריכה להיות הרגשת וודאות שזה השידוך הנכון. (הרב יהושע שפירא). 

שאלות שכדאי לשאול את עצמו

• האם הייתי רוצה שהוא יהיה הורה לילדי?
• האם אני רואה את עצמי מנהלת איתו מערכת יחסים מחייבת וממושכת מאד?
• פטנט שמציע ר’ ישראל מסלנטר איך להחליט בכל עניין מה לעשות: אם מישהו אחר ישאל אותך מה לעשות, מה תציע לו?

וכך בענייני שידוכים:

אם חברה הייתה שואלת אותך האם להתחתן עם הבחור הזה, מה היית עונה לה?

תשובתך, היא התשובה גם בשבילך.

• האם הוא יהיה מחנך טוב לילדי? האם יהווה להם דוגמא אישית טובה לחיקוי?
• האם אוכל לאהוב אותו?

הצעת הרב אליקים לבנון – אדני הבית

ההצעה היא בעיקר כאשר אחרי כמה מפגשים יש הרגשה של דריכה במקום. לפעמים זה מעיד על חוסר התאמה, ולפעמים זה בגלל אי סימון מטרה ברורה. לכן צריך להציב יעדים ברורים לכל פגישה.

שלב א’: רישום 13 תכונות אופי מרכזיות.

לאחר הפגישה, לתת ציון לכל תכונה.

תכונה שעדיין אי אפשר לתת לה ציון – לרשום כיעד לבדיקה לפגישה הבאה.

13 התכונות:

1. יראת שמיים. 2. שכל ישר. 3. מידות טובות. 4. נעימות. 5. אחריות. 6. השתלבות חברתית.
2. מסירות. 8. רצינות. 9. שמחת חיים. 10. עקביות. 11. יציבות. 12. שלווה. 13. רמה כללית.

לאחר שניתנו ציונים טובים ומספקים ל-13 הנקודות, ואם עדיין יש התלבטות, עוברים לשלב ב’.

שלב ב’: לבדוק את היחס של הבת אליך:

1. בחיבה. 2. באהבה. 3. בידידות. 4. בזלזול. 5. בהערכה. 6. בקבלה או ביקורת. 7. מרגישה בך משענת. 8. אתה סמכותי עבורה. 9. היא פוחדת ממך. 10. היא מרגישה שאתה מוביל. 11. היא רואה בך מנהיגות. (=האם היא רואה בך דמות שיכולה להוביל את המשפחה?)

* בת צריכה לענות לעצמה על נקודות 7-11 מה הרגשתה ביחס לבחור.

השיחות במהלך הפגישות

1. בפגישה ראשונה רצוי שכל אחד מבני הזוג יספר על עצמו, משפחתו, לימודיו, עבודתו, עיסוקיו בשעות הפנאי, תחביבים.
2. בפגישות הבאות צריך לדבר על השאיפות שלהם (פשטות מול רדיפת מותרות, יחס ללימוד תורה, יחס למצוות, ועוד.)

לשים לב במהלך השיחות האם בן הזוג גמיש או עקשן, האם יש הקשבה והוא מאפשר לשני לדבר או נכנס לדבריו ומשתלט על השיחה.

תפקיד ההורים

ההורים צריכים לעזור בבירורים לפני התחלת השידוך. ללוות במהלך הפגישות, לתמוך, לא להעיק, להיות אכפתיים וקשובים.

כשהבן / הבת מתלבטים – אם מתלבטים ביחס לאישיות בן הזוג – לא ללחוץ עליהם לסגור, להיזהר בהבעת דעה, לעזור לנתח את הנתונים, המעלות והחסרונות של בן הזוג המוצע. 

אם ההתלבטות נובעת מהססנות או פחד, אז כדאי לעודד וללחוץ להחלטה.

אף פעם ההורים לא מחליטים בשביל הילדים!

האדם עצמו צריך לקחת אחריות להחלטותיו.

ו.  גורמים לשיקולים מוטעים בבחירת בן זוג

-עיוות מימדים: לפני החתונה יש נטיה לראות את המעלות בזכוכית מגדלת ואת החסרונות בזכוכית מקטנת. הדבר הזה נובע מתכונה אנושית הנקראת “עיוות מימדים”: אדם שרוצה מאד משהו, נוטה להתעלם מהחסרונות או להפחית מחשיבותם, ומוצא את כל התירוצים להצדיק את עצמו, את רצונו ואת בחירתו. אולם לאחר שהשיג אדם את חפצו ומתחילים לחיות את חיי היומיום, משתנה המבט, החסרונות מתחילים לצוף, הם מקבלים משמעות גדולה יותר, וקשה לחיות איתם.

-הרצון הטבעי להתחתן גורם לכך שאדם לא ישים לב לחסרונות של השני.

-לחץ חברתי מצד החברים שכבר התחתנו גם כן גורם להתעלם מחסרונות וספקות, ולהחליט בפזיזות.

-דאגת ההורים יכולה לגרום שהבן / הבת ימהרו להחליט כדי לרצות את ההורים ולשמחם.

-אדם בטוח שאחרי הנישואין הוא יצליח לשנות את בן זוגו (לפעמים בן הזוג בעצמו מצהיר על כוונותיו להשתנות). אך אין זה עומד במבחן המציאות ולעיתים בן הזוג מגלה התנגדות להשתנות אחרי החתונה. אדם צריך להתחתן על דעת זה שבן הזוג ישאר כפי שהוא כרגע.

–הצורך המקשר: לכל אדם יש צרכים שחשובים לו שעל הבסיס שלהם נוצרת התקשרות עם בן אדם אחר שיכול למלא את הצורך הזה. הצרכים משתנים מתקופה לתקופה. קורה שבני זוג שנפגשים, נמשכים זה לזה בגלל צורך חזק מסויים שקיים כרגע, והם לא בודקים אם יתר התכונות מתאימות להם. בהמשך החיים יתעוררו צרכים אחרים שהיו רדומים ובן הזוג לא יהיה מסוגל לענות עליהם.

דוגמאות: 

• אשה משכילה התחתנה עם איש חסר השכלה. זה סיפק לה את הצורך להדריך, ללמד, לחנך. אם הבעל ירכוש השכלה – הצורך שקישר ביניהם עד עכשיו, לא יקשר יותר.
• בחור עם בעיה כלכלית, התחתן עם בחורה במצב כלכלי טוב.
• כשהמשפחה מתרחבת, הצורך המרכזי הוא חינוך נכון של הילדים וזה דבר שאי אפשר לבדוק אותו לפני כן. נוסף לכך כאשר רוצים את בן הזוג או רוצים כבר להתחתן, נוטים לוותר על דברים חשובים.

–השפעה חיצונית על בחירה: מזהים יופי עם תכונות טובות – זו טעות שלא מודעים אליה.

יופי זה דבר סובייקטיבי. ההחלטה שהבחור הזה יפה יכולה לנבוע מכך שרואים איזשהו דמיון למישהו מהמשפחה / למישהו אהוב / למישהו שעזר לנו בעבר.

-אהבת הניגודים: בפגישות לפני האירוסין אדם נמשך דווקא למי ששונה ממנו. לדוגמא: אדם שקט נמשך לאדם תוסס. אדם רגיש לאדם חזק ואדיש. אבל במהלך החיים, הניגוד מתחיל להפריע, ודווקא אותה תכונה שנמשכו אליה, היא זאת שמפריעה. 

השיחות מעניינות יותר עם מי ששונה ממנו, אבל במהלך החיים מתגלעים ויכוחים על כל עניין ועל כל צעד ושעל.

ז. השתדלות וביטחון במציאת בן זוג

סוד הנישואין/הרב יוסף אליהו: 

“ויען לבן ובתואל ויאמרו מה’ יצא הדבר, לא נוכל דבר אליך רע או טוב” (בראשית כ”ד ו’).

“ואביו ואמו לא ידעו כי מה’ היא” (לגבי שמשון – שופטים י”ד ד’).

“בית והון נחלת אבות, ומה’ אשה משכלת” (משלי י”ט י”ד).

רואים אנו מהתורה, הנביאים והכתובים שיד ה’ היא המזווגת בין איש לאשה. אם כך, מה מקומם של המעשים שלנו?

יש 2 סוגי מעשים: רוחניים וגשמיים.

מעשה רוחני – מצווה או עבירה – קובע כל מה שיקרה איתנו. הוא הסיבה לכל מה שה’ גוזר עלינו.

מעשה גשמי – לא יכול לשנות את מה שנגזר ע”י ה’.

אז למה אנחנו עושים מעשים גשמיים כמו ללכת לרופא, לעבודה, לשדכן?

זה בגלל העונש שנענש אדם הראשון “בזיעת אפך תאכל לחם”. כעונש, על האדם למלא תנאי כדי לקבל מה שמגיע לו – להתאמץ. בלי התנאי הזה – בלי המאמץ הזה, לא יוכל לקבל את מה שגזר הקב”ה שהוא יקבל. אם כן, הליכה לשדכן, ההשתדלות בשידוכים, היא תנאי לקבל את הזיווג שקבע ה’. 

צריך להתפלל ולבקש את הזיווג ההגון והמתאים לו.

ח – עיכובים בשידוך

מה הסיבות לתופעת הרווקות המאוחרת בדורנו?

ניתוח הבעיה על ידי הרב יהושע שפירא ראש ישיבת רמת גן:

“עזבנו עולם ישן. ולעולם חדש לא הגענו”. מה הכוונה?

1. בעולם הישן התחתנו מתוך הכרח, יותר מאשר מתוך בחירה. איזה הכרח?

1. הכרח חברתי – רווקות לא הייתה דבר לגיטימי. כולם מתחתנים, ולרוב בגיל צעיר.
2. הכרח ע”י ההורים – ההורים קבעו עם מי ילדם יתחתן. הם בדקו, ביררו, החליטו ולפעמים סגרו את השידוך בגיל מאד צעיר.
3. הייתה חלוקה ברורה מאד בין גברים לנשים בתפקידים וגם בתכונות.

גברים לא עשו את עבודות הבית ולכן לא יכלו להסתדר בלי נשים. נשים לא יצאו לעבוד לפרנסתן ולכן לא יכלו להסתדר בלי הגברים.

היום – הכל השתנה.

יש קהילה שלמה של רווקים וזה הפך לנורמה מקובלת.

לא עושים דברים מתוך הכרח. הכל נתון לבחירה של האדם. בחור ובחורה רוצים לבחור ולהחליט לבד על בן זוגם.

אבל לא לימדו אותם איך בוחרים, איך לרצות להתחתן, איך לאהוב, איך להיות רצוי ואהוב, איך להיות נאמן.

היום קל מאד להיות רווק. בחור יכול להסתדר בלי אשה: יש מכבסה, יש אוכל מוכן וכו’. בחורה מפרנסת את עצמה בכבוד ולא זקוקה לבעל שיפרנס אותה.

היום אין חלוקה ברורה של תכונות גבריות ונשיות. כמעט לכל אחד יש גם תכונות נשיות וגם גבריות. אדם רואה שבמבנה הנפש הוא גם איש וגם אשה, אז בשביל מה צריך בן זוג?

1. היום יש בכל תחום מבחר אינסופי.

בעבר בת יכלה להיות מורה, גננת, אחות. היום יש אינסוף מקצועות ואפשרויות לימוד. היום יש מבחר גדול של מוסדות לימוד. מבחר עצום של מאכלים.  20 סוגי לחם, 30 סוגי מעדנים, וכן הלאה.

ודווקא בתחום הזה של נישואין, צריך לבחור בחורה אחת ולחיות איתה אחת ולתמיד! אז איך אפשר לבחור? זה נוגד את כל מהלך החיים והחשיבה שמרגילים את האדם מקטנותו.

מתוך הסבר התהליך הזה של השינויים שחלו בין העבר להווה, מגיע הר’ יהושע למסקנה שבעצם אדם לא באמת רוצה להתחתן. הוא אומר שהוא רוצה, אבל זה לא רצון אמיתי, כי הוא לא מרגיש צורך אמיתי בבת זוג. לכן אחוז גבוה מאד של הרווקים המבוגרים למעשה אחראים לרווקותם.  

סוד הנישואין עמ’ קנו: רק אצל מיעוט קטן אפשר לומר שעיכוב השידוך הוא גזרה משמיים. ברוב המקרים העיכובים נגרמים ע”י האדם עצמו:

1. אנשים מאד משכילים, ולא מוכנים לקבל את זה שהם זקוקים להכוונה כיצד להתחתן ואיך לחיות טוב אחר כך עם בן הזוג.
2. לא מוכנים להתפשר אפילו על דברים שוליים חסרי חשיבות. יש את הפרופיל שציירו לעצמם בעבר, ולא מוכנים לזוז ממנו, למרות שהשנים חולפות.
3. לפעמים מושפעים מתפיסות לא נכונות מימי נעוריהם, שהיום לא מתאימות להשקפת עולמם ורמתם הרוחנית.
4. היום הוציאו את המבוגרים מהתמונה ורוצים לבחור לבד. אבל כדי להיות מסוגלים לבחור, צריך ללמוד את זה. לומדים לנהוג ברכב, לומדים מקצוע הרבה שנים, אבל כל מה שקשור למערכת הנישואין לא לומדים.

פעילות סיום

1. כל אחת תספר דבר אחד שלא יודעים עליה.

מה המסר של התרגיל הזה ?

תמיד אפשר להעמיק את ההיכרות.

מה המסר לזוגיות ?

אינסוף להכרה שאפשר להכיר את בן הזוג. צריך כל הזמן להשקיע בהעמקת ההיכרות.

1. ” ברכה אחרונה “.

כל אחת תברך את הקבוצה, תוך כדי שימוש ביסודות ומושגים שלמדנו.

סיכום

במהלך העבודה המהווה למעשה סדנה להכנת בנות לחיי נישואין, עסקנו בבנייה האישית של הבת,

בהבנת ההבדלים בין גברים לנשים : עצם ההבנה הזו יכולה למנוע חיכוכים, אי הבנות ופרשנות לא נכונה להתנהגויות שונות.

ראינו את היסודות החשובים והמרכזיים עליהם נבנית זוגיות איתנה, ומה הם הכלים לבניית הזוגיות בצורה נכונה.

העיסוק בנושא וכתיבת העבודה השפיעו ומשפיעים בצורה ישירה על חיזוק הקשר הזוגי אצלי במשפחה.

בתפילה שמתוך החיזוק האישי, נזכה לחזק אחרים, 

להוסיף אור וברכה לבתי ישראל :” ולכל בני ישראל היה אור במושבותם.” (שמות י’ כג’)

 

ביבליוגרפיה

הבית היהודי / הר’ שמחה הכהן

רעים אהובים / הרב אבינר

אדני הבית / הרב אליקים לבנון

שידוכים וזיווגים // הרב ליבוביץ

טובים השניים / קליר רבין

גברים ממאדים נשים מנוגה / ד”ר ג’ון גריי

סוד הנישואין / הרב יוסף אליהו

עלי שור / הרב וולבה

מכתב מאליהו / הרב דסלר

חובת האדם בעולמו (המחבר בעילום שם)

אזורי המשגה שלך / ויין וו. דייר 

איך לדבר כך שהילדים יקשיבו ולהקשיב כך שהילדים ידברו / אדל פייבל ואליין מייזליש

חובות הלבבות / רבינו בחיי (פתיחה לשער התחינה)

פסקאות מתוך הרמב”ם: הקדמה לפרקי אבות, פירוש לפרקי אבות, הלכות דעות, הלכות תשובה.

שיחה מפי הרב יהושע שפירא

פרופסור עמי שקד – קורס הנחיית נישואין.