העבודה עוסקת בנושאים בהם יש להתמקד בהדרכה והכנה לחיי נישואין יציבים: ברית הנישואין: ההבנה שנישואין מצלחים תלויים בנו וביכולתנו לנהל נכון את נישואינו. נישואין ואהבה – המציאות: ההבנה שהשלב הראשון של המשיכה ההדדית האופיינית לתקופת טרום הנישואין מתעמעמת לאחר הנישואין או בתקופה שלאחריה. לאחר מכן מגיע שלב ההתנסות האמיתית. תקופת ההסתגלות לאחר הנישואין: חשיבות ההסברה לבני הזוג העומדים להינשא שלאחר הנישואין מתגלים אצל בני הזוג קווים שליליים ועליהם ללמוד לקבל אחד את השנייה עם מעלותיו ומגרעותיו. אהבה ונתינה: הנתינה כגורם משמעותי לחיזוק האהבה בין בני הזוג. הבנה שנתינה אינה מתבטאת רק בדברים גשמיים אלא בעיקר בנתינה רוחנית: דאגה והקרבה למען הזולת.
השקעה בנישואין: ההבנה שנישואין הם לא דבר מוגמר ובהם צריכים לעמול ולהשקיע כל החיים. ההשקעה תיעשה על ידי מתן תשומת לב הדדית. השגרה כגורם להרס חיי הנישואין: חשיבות “רענון” חיי הנישואין על מנת למנוע שחיקה והרגל. בניית מערכת יחסים מוצלחת: גורמים שצריכים להיות בין בני הזוג על מנת שיצליחו בחיי הנישואין: תקשורת, ארגז כלים לפתרון קונפליקטים, זהות בערכים, חיים אינטימיים משביעי רצון. ציפיות לא ריאליסטיות: כאשר אין התאמה בין רמת הציפיות למציאות יתכנו בעיות בקשר. דרכים להתמודדות עם עימותים ומידות שחשוב לעבוד עליהן בקשר. ביקורת והחשיבות בהימנעותה בחיי הנישואין ולעומת זאת – החשיבות של “הארות” – שימת לב למעשים החיוביים. כבוד והערכה – כבסיס ואבן יסוד לקשר משפחות המוצא וכיבוד הורים – התמודדות עם בעיות עם הורים ומשפחות המוצא שיכולות להזיק לקשר.
מבוא
אומרים אהבה יש בעולם אבל בלא שנשמר חומה, היא תדעך ותכבה. עובדה היא כי הגירושין נמצאים בעליה מתמדת . מוסד הנישואין הולך ורופף, מסגרת המשפחה נשחקת, בני זוג שרק אתמול היו כה אוהבים ואהובים, כמה הם אומללים היום. מרובות הן המשפחות שמסיבות שונות אינם מתגרשים, אך חייהם מלאי ריב משטמה ושנאה. אין ספק שנישואין זה דבר קשה ומסובך. המבנה האינטלקטואלי, הרגשי, האישי, שונה מאוד. גם אם בני הזוג הכירו הם זרים זה לזה. הצרכים הביולוגיים של גבר ואישה – לרבות הדחפים המיניים – אין בהם כדי להוות בסיס איתן לנישואים. הזוג הבא להקים משפחה, חייב בהדרכה כדי שלא יהפוך ליל הכלולות לליל פסגת האושר אשר ממנו ואילך חלה נסיגה ודרדור. ברצוני להבהיר ולהאיר, להסביר ולהדריך בנושא רב משקל זה אשר כה חשוב לכל אחד ואחת על מנת לבנות חיי נישואין מוצלחים.
ברית הנישואין
ברית הנישואין דורשת מיומנות, כלים ומרחב זמן להתפתחות. שום דבר לא נעשה כהרף עין. ההתפתחות דורשת מאמץ ועבודת המידות. הנישואין הם, בעצם, משימה בהחלט לא קלה. הלב תמיד חרד ודואג “שמא אני מחמיץ ואולי דווקא בת אחרת או בחור אחר יהיו יותר אידיאליים.” הצלחת הנישואין אינה תלויה בשאלה עם מי נתחתן. אלא האם נדע לנהל נכון את נישואינו. כשנישאים יש להישאר מציאותיים ולא לשגות באשליות. לא תמיד הכל נוצץ וזוהר. הדרך לפסגות כוללת מצוקים ומורדות, מסע ליעד הנכסף מלווה גם באי נוחות וקשיים. אין לצייר בדמיון שהחיים בכלל וחיי הנישואין בפרט, הם גן ורדים המלבלב תמיד בלי קוץ ודרדר. נישואין הם כמו החיים בכללם, כוללים עליות וגאיות. לפעמים הנסיגה חלקה כמו בכביש מהיר ולפעמים יש טלטולים ומהמורות. ישנם זמני רפיון, דיכאון, מפח נפש ויש שעות של התרוממות נפש, שמחה וצהלה. על בני הזוג לא להשתומם כשמגיעה אכזבה ולא להתייאש בשעת משבר.
נישואין ואהבה – המציאות
זוגות רבים אשר לא קיבלו הדרכה מגיעים לנישואין מתוך ציפייה ושאיפה כי לאורך שנות הנישואין יהיה תמיד ירח דבש. זוגות אלו אשר מושגיהם באהבה קלושים למדי, מקוים וחולמים על “האהבה אשר תפרוץ כרוח סערה” על “מיתרי לב עדינים שיתנגנו כאלף פעמונים” על “סחף רגשות שיגרום כאבים חדים וחוסר שינה” מן הראוי לצוטט מדבריו של החוקר הנודע ד”ר ג’קסון: “אמונה תפלה היא אם חושבים שאהבה היא אותה היפנוזה המתלווה לתקופת החיזור. אמונה תפלה נוספת, אלו החושבים כי סערה זו הכרחית. האהבה הרומנטית המתבססת על ראיה שטחית של בן הזוג ,אהבה של רפלקסים וסערת רגשות, זו שרוב בני האדם מזהים אותה עם האהבה – לא היא בונה נישואין מוצלחים”. יש לדעת כי השלב הראשון של המשיכה ההדדית מתעמעם לאחר הנישואין או בתקופה שלאחריה ולאחר מכן מגיע השלב שהוא שלב ההתנסות האמיתית.
תקופת ההסתגלות לאחר הנישואין
דרך העולם היא: כאשר נפגשים לשם היכרות, באופן טבעי כל אחד משתדל להראות את עצמו בצורה היפה ביותר. עם התקדמות ההיכרות רואה כל אחד בצד השני כליל המעלות, בדיוק את אותו אדם מושלם שעליו חלמו ולו ציפו. (התכונות השליליות עדיין אינן באות לידי ביטוי) והנה, לאחר הנישואין מתחילים בני הזוג לחיות יחד חיים שלמים, ואי אפשר שלא יתגלו אצל שניהם קווים שליליים כל שהם. הרשמים השליליים עלולים להתגבש ואחרי תקופה מסוימת רואים בני הזוג זה את זה בתבנית שונה לגמרי מזו שנתגבשה אצלם לפני החתונה. אפילו אישה שהתחתנה עם בן תורה מובהק ולמדן אמיתי, על פי רוב לא נחסכה ממנה האכזבה. במרוצת הזמן היא נוכחת לראות, שאיננו כה מושלם כפי שהיא חשבה. מוטב שידעו בני הזוג מראש את המשברים העלולים לבוא, וכאשר ידעו עליהם מראש, אזי גם כאשר יראו חולשות מסוימות בבן/ת הזוג ידעו בכל זאת להסתכל ולהעריך את הנקודות החיוביות שבו/ה, אשר בודאי מרובות הן על הנקודות השליליות. דבר נוסף כדאי שידעו בני הזוג מראש כי בד”כ האכזבה היא הדדית. גם הבעל וגם האישה יגלו אצל שניהם סימנים ברורים, שהוא/היא רק “אדם” ולא מלאך. אכזבה הדדית זאת תהיה המבחן הרציני הראשון לאהבה שביניהם. עליהם ללמוד לקבל אחד את השני עם מעלותיו ומגרעותיו.
אהבה ונתינה
האהבה היא יסוד לחיים משותפים, רבות מדברים על האהבה, אך ספק גדול אם מבינים את עומקה ואת משמעותה. אחת התכונות הנדרשות לאהבה היא נתינה. אחד מגדולי ההשקפה כותב על אהבה: “הן האהבה והן הנתינה באות כאחד ,האם הנתינה היא תולדת האהבה או להפך, האהבה באה מן הנתינה? הורגלנו לחשוב את הנתינה לתולדת האהבה, כי לאשר יאהב האדם – ייטיב לו, אבל הסברה השניה היא, כי יאהב האדם את פרי מעשיו, בהרגישו אשר חלק מן עצמותיו בהם. אם בן יהיה אשר יולד או אימן או חיה אשר גידל ואם צמח אשר נטע או אם גם מן הדומם כמו בית אשר בנה – הנהו דבוק למעשיו באהבה, כי את עצמותו יצמא בהם, כי כך שנינו “אם חפץ אתה להידבק באהבת חברך, הוי נושא ונותן בטובתו.” ועמוקה היא האהבה הזאת מאוד והיא אשר תבוא מן הנתינה. ומספר אחד הגדולים: וכך אני אומר תמיד לזוג בעת שמחת כלולותיהם: “היזהרו יקרים, שתמיד תשאפו להשביע נחת זה לזה, כאשר אתם מרגישים בשעה זו, ודעו אשר ברגע שתתחילו לדרוש דרישות זה מזה, הנה אשרכם מכם והלאה.”
הנתינה אינה מתבטאת רק בדברים חומריים. הנתינה היא מה שאדם נותן לחברו מעצמו, מאישיותו, מהבנתו ומשמחתו. משמעות האהבה היא היכולת להעניק ולדאוג לבן/בת הזוג: לתקוותיו, ציפיותיו, הצלחותיו, וכאביו – כפי שאנו דואגים לשלנו. אהבת אמת היא זו שאינה תלויה בדבר. כלומר הקרבה למען האהוב, נתינה משלו וביטול רצונו העצמי למען מילוי רצון אהובו. האוהב נותן ומעניק את כל כוחותיו ואת כל ישותו למען אהובו. האוהב מרגיש רצון להעניק לבן/בת הזוג, והענקה זו מביאה אותנו לידי התרגשות ומקנה לנו סיפוק. רגשות האהבה ישגשגו בנישואין רק אם יבינו שני בני הזוג, כי אהבתם זקוקה לתזונה יומיומית. יש המתלוננים ואומרים אני נותן ונותן ומה אני מקבל?
על בני הזוג להבין שלכל אדם ההתפתחות המיוחדת לו בדרך משלו ,בקצב משלו. על כן לא יועיל לשני לנזוף, לכוון, להצהיר, לתבוע או להתחייב, האהבה חייבת להיות סבלנית.
בן הזוג יכול לתת וירצה לתת רק משום שהוא מסוגל לתת, לא משום שאתה רוצה שיתן לך. כאשר תחדל להעמיד תנאים לאהבה. תצעד צעד גדול לקראת לימוד האהבה.
השקעה בנישואין
נישואין זה לא דבר מוגמר וחייבים להשקיע לאורך כל החיים. כשזוג לא משקיע הם לא רק דורכים במקום, הם גם נסוגים. נישואין ואהבה הם כמו חשבון בנק, אדגים זאת במשל – משל לחשבון בנק האהבה – לבן זוגי יש חשבון אהבה בליבו ולי יש חשבון אהבה בליבי. פתחנו חשבון בנק מיום שנישאנו. כדרכו של חשבון בנק יש הפקדות ומשיכות. אם אני מושך מעבר למה שיש לי מנהל הבנק מתקשר אלי. הרעיון להפקדה בתחום הנישואין – כל דבר שאת/ה מעניק/ה. כלומר – להעניק זה יכול להיות חיוך, תמיכה, וכדומה. כל דבר שאתה עושה פניך כלפיו/ה. לעומת זאת משיכה – כאשר את/ה כועס/ת, מצבי רוח לא נעימים, לא נותן/ת תמיכה, מעיר הערות פוגעניות, שומר/ת על פנקס חשבונות וכדומה. השקעה והשקעה מחודשת בקשר הנישואין היא צורך הכרחי. יש להרבות במעשים המראים התחשבות בבן הזוג, יש להרבות במחוות כמו: פתקי אהבה, זר פרחים, מתנה לימי הולדת וימי נישואין, הכנת ארוחות מפנקות, הצהרות אהבה, ומחמאות בלי סוף. הפתעות קטנטנות ונעימות, הן כה חשובות, במיוחד אם חוזרים הביתה מנסיעה, לגודל אין חשיבות. החשיבות היא בחשיבה “חשבתי עליך.” עשו לכם מנהג לעטר את הבית בפרחים ריחניים.
דווקא הדברים הקטנים בחיי היומיום, אותם דברים שאנו מתעלמים מהם – דווקא בהם טמון ונעוץ סוד ההצלחה בנישואין ודווקא בהם ומהם פורחת האהבה. הפסיכולוגים אלים בדר ופיטר פירסון ממליצים לשאול את בן הזוג” – מהו הדבר שאני יכול לעשות עבורך היום שיהפוך את יומך לקל יותר או שיעזור לך להרגיש מיוחד מאוד? –” ואז לקום ולבצע זאת. בנוסף יש להשקיע במפת האהבה על מנת להכיר את בן הזוג יותר טוב – כלומר לשאול את בן הזוג שאלות החל מידע פשוט ועד ידע מעמיק. לדוגמא: מה חשוב לך? מי קרוב המשפחה האהוב עליך? מה התחביב שלך? איזה מאכל אתה אוהב? מה עושה לך כיף? וכדומה. מהמקום של ידע אחד על השני גם יודעים כיצד להתנהג ויודעים להעריך אחד את השני. ככל שמפת האהבה מוגדרת היטב וברורה ,מכילה פרטים רבים, איכות הקשר תהיה טובה יותר.
השגרה כגורם להרס חיי הנישואין
מערכת היחסים השגרתיים משולים הם לאבק אשר אינך מרגיש כיצד הוא בא וכיצד חדר לדירה. כל עקרת בית יודעת כיצד יש לנגב את האבק ולנקותו מידי יום. כן יש לנהוג בחיי הנישואים. כשם שמנקים את הבית ומרעננים אותו מכל דופי ומריחות בלתי נעימים, כך חייבים לרענן את חיי הנישואין מידי פעם ולהכניס בהם משב רוח חדש, מרנין ומלבב. קבעו אתם להיות יחד! בני זוג נוטים במרוצת השנים לאבד מעט מההתלהבות, הריגוש והקשר שאפיינו את הנישואין בראשיתם. חובתו של כל זוג היא לקבוע זמן להיות ביחד וליהנות מן החיים יחדיו, ניתן לשאוב הנאה מהליכה בצוותא למקומות שונים, מטיול בארץ, יציאה לנופש וכל זאת על מנת לרענן את חיי הרגש. את רגש החיבה, האהבה, תשומת הלב – ניתן לבטא בצורות שונות כגון מתנות, ארוחה יוצאת דופן, ביטויי חיבה מילוליים וכדומה.
בניית מערכת יחסים מוצלחת.
דברים שצריכים להיות בנישואין על מנת שיצליחו:
תקשורת – בני זוג חייבים שתהיה להם יכולת מובחנות בין חשוב לפחות חשוב ייחוס (ATTRIBUION) ואת המרכיב במוח שאומר להם זה עיקר וזה טפל. לדוגמא: אם בן הזוג שלי רואה שאני נסערת הוא יכול לייחס לי שתי תכונות:
- את רעה, את לא בסדר וכדומה.
- אכיל את הסערה ואטה אוזן לשמוע מה מציק לך.
ארגז כלים – לזוג חייב שיהיה ארגז כלים לפתרון קונפליקטים בצורה ראויה ויעילה. זהות בערכים – בני זוג צריכים שתהיה להם הסכמה בנושאים שקשורים עם ערכים והשקפת עולם. חיים אינטימיים ומשביעי רצון. הידברות היא הקשר והגשר בינך לבין זוגך. “וידוע שלדיבור כוח גדול – לטוב ולהיפך והוא עיקר הוית האדם – ונאצל מכח השכל – שהוא מצד הנפש המדברת….” (רבנו בחיי בראשית) הדיבור, הגה המחשבה והנפש! השתמשו בו.
ציפיות לא ריאליסטיות
צריך להבין שיש דברים שלא ישתנו וצריך להפנים זאת. הציפייה שבן זוגי יהיה בדיוק כפי שאני רוצה היא ציפייה לא ריאלית.
ציפיות תפקיד:
הנושא של ציפיות תפקיד מתקשר לזהות בערכים. כאשר יש התאמה בין בני הזוג באשר לתפקידים במשפחה הקשר ביניהם יהיה טוב. אך כאשר אין מותאמות וציפייה כלשהי לא התממשה זה יכול לגרום לבעיות בקשר ביניהם. הנושא של ציפיות תפקיד מתקשר לזהות בערכים. כאשר יש התאמה בין בני זוג באשר לתפקידים במשפחה הקשר ביניהם יהיה טוב. אך כאשר אין מותאמות וציפייה כלשהי לא התממשה זה יכול לגרום לבעיות בקשר ביניהם. בנוסף, בני זוג צריכים שיהיה להם מרחב לשינויים ולהבין שציפיות משתנות.
תקשורת זוגית
על בני הזוג ללמוד מיומנות של תקשורת יעילה. אם קיימים בין בני זוג נושאים עליהם אין הם מדברים, אות היא שהקשר ביניהם אינו אמיתי וכנה. בני זוג שבורחים או מתחמקים מוויכוח או משיחה כדרך לשמירה על השקט, בוחרים בגישה בלתי יעילה. גישה זו דומה לגישה בה נוקט מי שדוחה את הביקור אצל רופא השיניים מתוך פחד. כתוצאה מכך מתפתחות אצלו בעיות חריפות יותר ואז הוא פוחד עוד יותר מלגשת לרופא, כיוון שעכשיו הוא יודע שתהיה לרופא השיניים עבודה רבה יותר ואולי זה גם יכאב יותר. לחומות השתיקה סיבות רבות: פחד מפני תגובה שלילית, החלטה שבן הזוג לא יבין אותי, מחשבה שבין כה וכה לא יעזור כלום, רצון שלא לפגוע ולפעמים מתוך רצון לשקט נפשי. קשר השתיקה, אי הענייה והדיבור, אינם פתרון ואינם תשובה לבעיה. הבעיה קיימת וככל שמדחיקים אותה יותר פנימה, היא מכאיבה יותר ובסופו של דבר תגרום לקונפליקט בלתי נמנע. דוח שיח מעמיק וכנה, ככל שיכאב – אם יעשה בטקט ובהתחשבות בסוף יביא את הפתרון.
הדרך להתמודד עם עימותים היא באמצעות:
1. דיבורים – לא צעקות.
2. הבנה – לא שיפוט.
3. הקשבה – לא התנתקות.
4. העלאת פתרונות אפשריים – לא התעקשות על הדרך שלי בלבד.
5. מתן הזדמנות כנה לפתרונות המקובלים על שני בני הזוג (לא עזיבת הפתרון מיד בניסיון הראשון שלא הצליח).
שלום בית
שלום אין פירושו שאין ניגודים, אם אין ניגודים בין איש לאישה סימן שמשהו ביחסים אינו כנה, חייבים להיות ניגודים, כי האיש והאישה אלו הם שתי מציאויות שונות. אולם השלום, שהוא עבודה על המידות, בונה את הגשר ביניהם. ההנחיה הכללית בהתנהגות היא: “כמים הפנים לפנים כן לב האדם לאדם” (משלי). “אמר רבי חנניה: וכי יש פנים למים? אלא מה המים הללו, אדם מסתכל בהם והם (פניו) נראים לו בהתאם, כך לב האדם לאדם, (כלומר, אם פני האדם שוחקות – בבואתו תראה כך במים וכן ההיפך, אם פניו עצובות יהיו, בבואתו אף היא תהיה עצובה). וכן לב האדם לאדם – אם טוב לבך לחברך, טוב ליבו אליך, האהבה היוצאת מן הלב – נכנסת ללב. שלום היא יצירה שיש לעשות במחשבה תחילה” (הרב אלימלך בר שאול זצ”ל.) יצירת השלום דורשת הרבה חכמה, הרבה הבנה לנפש הזולת. שלום בית תלוי בעבודת חינוך שבין אדם לחברו, היחסים שבין בעל לאישה הם תרגילים למצוות שבין אדם לחברו, והבית הוא בית יוצר לעבודת המידות. והרי כמה מן המידות שחשוב לעבוד עליהם ולזכות בשלום בית :
ויתור אדם ותרן, בלשון חז”ל הוא זה שמעביר על מידותיו, מאחר שלעבוד על המידות זו עבודה לא קלה – השכר מרובה: כל המעביר על מידותיו מעבירין לו על כל פשעיו, ואין מידת הדין מדקדקת אחריו. ויתור – אין משמעותו חולשה, שבגללה עוזבים עקרונות או ערכים, אלא ויתור – משמעותו גבורה בבחינת איזהו גיבור? הכובש את יצרו. וזו עבודה יומיומית. שני חבלים שירצו להתקשר – בכורח המציאות יהא על כל אחד לוותר על משהו מאורכו. אם ירצה לשמור כל אחד על אורכו – לא יווצר קשר לעולם. הקשר נוצר בתחום בו נעשה הויתור – משמע הויתור הוא יסוד הקשר. לדון כל אדם לכף זכות – “הוי דן את כל האדם לכף זכות”. קשה לאדם לשפוט את מעשי רעהו, אלא אם כן הוא עמד במצב זהה. רק אדם שיהיה במצב דומה והרגיש מה שהרגיש חברו – יכול להבין אותו, אם רעהו עשה מעשה שלא כהוגן מן הראוי להגן עליו ולומר: בוודאי שלא עשה במזיד.
הכרת הטוב
כל שותפות נבנית על יסוד הערכה והכרת הטוב על מה שהאחד נותן ותורם לרעהו. הרבה פעמים אין הבעל והאישה מעריכים נכונה את תרומתם זה לזה בחיים. מקבלים הם אחד מהשני כדבר המובן מאליו, אם אנחנו אומרים שהכרת הטוב זו סגולה בנפש האדם – הרי ככל שנכיר יותר ונודה יותר – נתעלה יותר.
כאשר אין האחד מסוגל להעריך ולהוקיר את מה שזולתו נותן לו אזי תמיד יתגלו בינו לזולת חוסר שביעות רצון ומריבות. כאשר הבעל והאישה ינהיגו בביתם חינוך למידות טובות להערכה ולהכרה בטוב – הבית יהפוך להיות בית חינוך למידות ולמעשים טובים. כאשר האב יודע להעריך את האם והאם יודעת להעריך את האב – הילדים ידעו להעריך את שניהם. ההרגל מטשטש ואין אנו רואים את הדברים היפים, כל אחד צריך לתת דעתו ומחשבתו לראות אלו מעלות יפות יש בבן זוגו, האדם הנבון תמיד יראה בזכוכית מגדלת את המעלות ובזכוכית מקטנת את החסרונות. צריך לדעת לראות את היש ולא את החסר. על כל טובה יש להודות לבן הזוג ולבורא. לעולם אל נצפה להכרת הטוב מהסובב אלא נרגיל את עצמנו להכיר טובה.
ביקורת
טבע האדם, שהוא רואה את המגרעות של השני ואילו את המגרעות של עצמו יסתיר תמיד בהסבר הגיוני. אם מבקרים אדם, זה תמיד ימצא תירוצים להצדיק את עצמו. הביקורת מטבעה אינה יודעת פשרות. היא חדה וקטלנית, היא מפחידה. כאשר מרבים בביקורת היא גורמת לדכדוך הנפש, הסתגרות וחוסר מוטיבציה. אין תועלת בה. לרוב האנשים יש רצון לתקן את בן הזוג. ר’ ישראל מסלנט אמר דבר יפה: “תדאגו קודם כל לעולם הזה של זולתכם ולעולם הבא שלכם.” ביקורת לא עוזרת, גם לא הערות וקינטורים. במקום להעיר הערות, לבקר שגיאות, תעודדו את הצד החיובי.
הערות והארות
בדרך כלל, התנהגות טובה, יחס חם ולבבי, תשומת לב והוקרה, מחניפים לנו מאוד ואנו מקבלים אותם במלוא החופנים. אך זה נראה לנו כה טבעי, עד שאנו שוכחים להודות על כך. אנו שוכחים להבליט את המעשה היפה, זה מקובל וזה אהוב ותו לו.
אנו זוכרים היטב להעיר ולהתלונן על התנהגות שלילית, על יחס בלתי הוגן, על אי תשומת לב מספקת – זה לא טוב, לא צודק ולא יפה. נמצא שבביתנו הקט נשמעות רק תלונות וטרוניות, זוכרים רק את הרע וכביכול לא זוכרים את הטוב. חשוב עד מאוד – את המעשים השליליים כמעט לא להזכיר ובמקום למלא את פינו “בהערות”, נתחיל מעתה להשמיע “הארות”. כלומר, נדגיש בינינו את המעשה החיובי שקיבלנו ואת ההתייחסות הנכונה.
כבוד והערכה
אם לא תדעו להכיר ולהוקיר את התכונות של בן זוגכם ,האושר ממכם והלאה. הגבר והאישה שונים מאוד. דברים החשובים מאוד בעיני הגבר ,נטולים כל משמעות בעיני האישה ולהיפך . לכן, על הבעל והאישה ללמוד להכיר את תכונות הנפש של בן זוגם, ללמוד להבין את סדר העדיפויות השונה. ההבנה והסבלנות יהיו המלט אשר יחזק את רפידת אהבתכם. כאשר אתם מבקשים משהו, אל תבקשו מתוך רשלנות או מתוך עליונות, אל תעסיקו זה את זה מתוך נוחיות יתר. אל תרבו לדרוש: לך למכולת, קפוץ לדואר וכו.’ כאשר תבקשו סיוע, בקשו זאת באדיבות, בנועם, בשפה נאה ומכובדת, דברו ברוך ובאהבה, לא שתלטנות ובקוצר רוח וזכרו שיש לפעמים שלא תענו בחיוב. לימדו להבין כי בקשתכם לא מוכרחת היא שתיעשה. בני הזוג “מבקשים “ולא נותנים פקודות זה לזה. אדם אוהב להגיע למקום בו חושבים עליו רק טוב. אדם נהנה לשהות במחיצת אנשים המעריכים אותו ואדם מתחמק מלהימצא ליד אנשים המבזים אותו ,חושבים אותו לבלתי אחראי, דל כשרון, לא מוצלח. בית הוא מקום אליו רצים, בית אינו מקום שממנו בורחים, ונקודת המפתח – כבוד. לבן הזוג טרדות רבות, מאבקים, אכזבות. החיים רצופים קשיים, חוסר סיפוק והמון ביקורת. כאשר אדם מגיע לביתו האווירה בו נינוחה, מעריצים אותו, מצדיקים את רגשות הקושי שלו, מגישים לו ארוחה טובה, מחייכים אליו, מלווים אותו במילה תומכת “אתה תתגבר, אני מכירה בכוחות הנפש שלך, במה אני יכולה לתרום ולעזור?
כל המעשים והמשפטים הנ”ל יגרמו לבן הזוג לרצות לשוב הביתה בשמחה (כי זהו המקום שבו מכבדים אותו). אך אם האווירה בבית מתנכרת – “אתה לא מספיק מוצלח”, “אתה אשם” וכדומה, במצב כזה בן הזוג יעדיף לא לספר את רגשותיו, יתמלא עצב וכעס, יסתגר בתוך עצמו ולא ישמח לשוב הביתה. עליכם לאמץ את מידת השמש: מקרינים מבט עיניים מעריץ, פה מעודד, ידיים תומכות, לב רגיש. והמוקד: כבוד – כו לנו מתפללים לחיים של אושר וכבוד. כבוד הוא צורך בסיסי. בבואנו לבנות בית נאמן – חובה עלינו להשתיתו ולייסדו על יסודות הכבוד ההדדי.
משפחות מוצא
משפחות מוצא עלולות להפריע בחיי נישואין של בני הזוג .לפעמים ההתעניינות הקלה ביותר מצד ההורים של בני הזוג, נתפסת כהתערבות בחיי הזוג, ולפעמים מופר שלום הבית. טיפ: חוש הומור הוא צורת התגובה הטובה ביותר כלפי הורים מתערבים מידי. וישנו צד נוסף – כאשר הקשרים עם ההורים הם כה חזקים עד שהם מפריעים להידוק היחסים עם בני הזוג. למען שלום בית ומנוחת הנפש, כדאי לעשות מאמץ כדי להגיע לעמק השווה עם הוריו של בן / בת הזוג.
נישואין וכיבוד הורים
“על כן יעזוב איש את אמו ודבק באשתו ויהיו לבשר אחד” מיום הנישואים מתנתקים בני הזוג מעט מעט מהוריהם – הם בונים אישיותם ,מתנסים בשבילי החיים ומתמודדים ביחד לבדם. מצב זה היוצר משבר גדול אצל כל הורה ,שמרגיש את חסרון הבן/הבת. לפעמים הזוג הצעיר אינו מודע למשבר שנוצר אצל ההורים. על כן חובה לזוג להבהיר: “ההורים עוברים משבר, אתם בני הזוג, ביכולתכם לעודד את רוחם ולהשיב את המצב לתיקונו, וזאת על ידי גילויי התעניינות, ביקורים תכופים יחסית והרמת טלפון” הראו תשומת לב להורים, תנו להם להרגיש כי הם ממשיכים להיות הורים. ומצד שני, לאט לאט (ובזהירות מבלי לפגוע בהם) קבעו גבולות ברורים ביחסים שביניכם.
לכלות הצעירות
אם חמותך ביקורתית ועוינת נסי להבין שקשה לה להיפרד מבנה האהוב. השתדלי להיות סובלנית, אך המשיכי לעשות דברים בדרכך שלך. בד בבד עודדי את בעלך לגלות יותר עצמאות ואי תלות. במשך הזמן, יש להניח,ישתפר המצב. אישה צעירה, את צריכה להבין שזו אימו. היא גידלה אותו וחינכה אותו ויש לו כלפיה כבוד, ולחלק גדול מן הגברים קשה להשתחרר מן הקשר האמיץ הקיים בינם לבין אימותיהם. במקרה ויש בעיה השתדלי להבין, כי הבעיה נעוצה ברגשותיו הסותרים של בעלך. קיימי שיחות עם בן זוגך והסבירי כל מה שקשה לך עם הנושא .
לסיכום:
רוב ההורים המתערבים אינם כה להוטים לשאת באחריות למשפחה נוספת כפי שנדמה לכם, מה שהם רוצים בעצם הוא שתוכיחו התעניינות בהם, שתתייעצו אתם ותכבדו אותם מכוח היותם הורים.
ביבליוגרפיה
- הסתמכתי על שיעורים של ד”ר עמי שקד.
- הנישואין משימה – הרבנית סימה בצרי
- משימה בשניים – הרבנית סימה בצרי
- ביחד בדרך אל האושר – הרבה יעקב פישר
- הבית היהודי – הרב שמחה כהן
- שלווה בארמונותיך – שרה סיימון
- שלום בית – הרב אהרון זכאי, ראש ישיבת אור יום טוב.