שאלה: כשמבררים בשידוכים הרבה פעמים יש פחד שעוברים על לשון הרע, איך אפשר ליזהר להביא את המידע הנכון ולא להיכשל בהלכות לשון הרע:
תשובה: כבר כתב הח”ח כדי לא להיכשל בהלכות לשון הרע, חובה על כל יהודי לדעת את הלכות אלו, וזה דבר בסיסי כמו הלכות שבת שמי שלא למד כמעט בטוח שיכשל, וכדברי הגמרא ב”ב קסח וכולם באבק לשון הרע.
אך כלל בסיסי בשידוכים לא לתת אינפורמציה שהשואל לא ביקש, ולדוגמא לא לענות על שאלה כוללנית איך הבחור או הבחורה ולתת תשובה שהעונה הוא מקור המידע.
אלא לבקש מהשואל שהוא ישאל את השאלות ועליהם נענה, ועל זה מותר לענות ואף חובה כמובן שאם הוא שואל שאלות שלא מעניין מה שצריך לשידוכים אלא סתם עניינים אחרים, אין חובה לענות ואפשר להתחמק בצורה שלא תעורר חשד.
אך העיקר המוביל לתת תשובות למה ששואלים, לא תמיד השואל מעוניין במידע שאומרים לו מתי שאנחנו מרחיבים, וזה יכול רק לתת טעם לפגם.
כמו כן צריך לדעת לשדכנים שהם לוחצים על צד כזה או אחר לסגור, על ידי הסתרת מידע או הקטנת הבעיה, שזה איסור דאורייתא של “לפני עור לא תתן מכשול” ויש בזה גם ארור של “משגה עוור בדרך” ולכן צריך להיות עקרון מנחה לשדכנים, שכמו שלא היה רוצה שיעשו לו על ידי לחץ או הקטנת בעיות שמפריעים לו כמו כן יעשה לחברו ועיין במקורות בדבר “ארור משגה עור בדרך”
מקורות
בח”ח במנין המצוות להלכות לשון הרע, הביא שלושה ארורים שנמצאים במספר לשון הרע, הראשון הוא “ארור מכה רעהו בסתר”, והשני ארור משגה עור בדרך ובבאר מים חיים כתב שעובר עליהם גם בפניו.
ועל ארור משגה עור בדרך כתב ודע שמשגה עור בדרך כולל גם כן מי שמייעץ לחברו בעצה שאינה הוגנת והמייעץ מכוון רק לטובת עצמו וכו’, והרבה מהשדכנים והסרסורים עוברים על לאו זה בעוונתינו הרבים ואינם חוששים להלאו דלפני עור וכו’.
ויש להבין בדבריו, מדוע על לאו זה עובר גם מתי שהוא בפניו הרי כתוב משגה עור בדרך וכן כתוב מכה רעהו בסתר וא”כ זה דווקא מתי שמי שמולו אינו יודע, ובשלמא משגה עור בדרך י”ל לפי מה שהח”ח פירש שהוא על הנותן עצה רעה לחברו י”ל שהוא מפני שחברו נחשב לעוור שאינו יודע מעצתו הרעה, אך מדין הלכות לשון הרע מדוע עובר בפניו הרי אין כאן עור.
וכדי לענות על השאלה הזו יש ללמוד מהו ארור שהתורה חידשה שלא נמצא בסתם לאו, שהרי וודאי שהקב”ה מעניש גם מי שעובר בסתם לאו, ומדוע היה צריך לחדש ארור שהתורה מקללת העובר בארורים המנויים בפרשת כי תבא (פרק כז פס’ טו-כו) מעמד הארור שכלל ישראל עומדים עונים אמן על הקללות.
ונבאר בקצרה על פי מה שמבאר הרש”ר הירש על פסוקים אלו, והוא כלל חשוב באיסור לשון הרע ובשאר הארורים שמנוי שם.
כשהתורה נתנה את דיני הארור על איסורים שמפורשים בתורה, זה מפני שאיסורים אלו הם דברים נסתרים שברובם זה האדם כלפי עצמו וגם השפיטה בהם לא ניתנת לעשייה, ולדוגמא איסור לשון הרע, כשאדם אומר על חברו הגם שהוא בפניו לשון הרע הרבה מהפעמים גם השומע לא מבין את עוצמת הפגיעה בו, ואת יצירת התדמית שנוצרת מכוח זה.
ולכן אדם צריך לדעת כשהוא מדבר על חברו שה’ רואה ללבב, דהיינו מה שהוא אומר יש לו שני השלכות, הגם שמי שמולו לא שם לב לזה הקב”ה כתב על זה ארור מכה רעהו הסתר, וכן האדם ח”ו יכול להיענש גם על ההשלכות שנוצרו מכוח זה, הגם שאין לזה מבחן במציאות כמה זה הזיק לאדם וא”א למדוד זאת, יש למילים שאנחנו אומרים השלכות גם על עתיד, ולפעמים הרבה פעמים מתגלה שאנשים נתקעים או דברים לא נסגרים בגלל מידע מוטעה שהגיע מאי שימת לב לאיך מספרים את הדברים.
כמו כן מתי ששדכן או מתווך מציע הצעה לחברו, הרי מבחינתו מצדיק את מעשהו שחברו יבדוק אם זה מטעים לו או לא וכך הוא מתרץ לעצמו שהוא יוצא מהאחריות מהנושא.
אך אין הדברים כן כי מתי שהוא לוחץ על חברו או שמסתיר ממנו מידע אומר הכתוב על זה ארור “משגה עור בדרך” הרי חברך לא מודע לבעיות הנוצרות מהצעה הזו והרבה פעמים הוא סומך על המציע שרוצה בטובתו אך המציע עומד לפניו גם בשדוכים וגם בתיווך, אינטרס אחר ועל זה כותב הח”ח שזו אזהרה לשדכנים ולסרסורים (מתווכים) שיכולים להיכשל בזה.
ולכן התורה ראתה שלא מספיק אזהרה בלבד על איסורים אלו והיה צריך מעמד אחר מאשר סתם ניתנת התורה במעמד הר סיני על כל האיסורים הקיימים, שעם ישראל אמר כשענה אמן על כל ארור וארור שהמבחן אם מה שעשו הוא עבירה או לא אינו עמוד למבחן רק המציאות אם אורים היזק ישיר או לא ולמשל איך אנשים מתייחסים למה שהוא עשה , אלא הדברים עומדים למבחן שמים שהיות שזה דברים שבעיקרם נעמדים למבחן ארוך טווח עיקר התביעה על האדם הוא מה הוא חושב בליבו וכמה רצונו לטובת חברו או דבר אחר.
ולדוגמא מתי ששדכן רוצה לסגור את השידוך אל אף ששומע את חששות הצדדים, צריך לזכור מה היה רוצה שיאמרו לו אם הוא היה אחד מהצדדים, איך הוא היה רוצה שהתייחסו לבעיה זו, וכן מתווך איך היה מגיב אם היו מעלמים ממנו מידע כזה או אחר.
וודאי שאין חובה להראות את הרע שבהצעה, אבל זה לא הנידון רע וטוב, אלא הנידון התאמה בין מה שמחפשים הצדדים.
ולכן כתבנו שגם כשמבררים וגם שמשדכים, צריך להיות השאלה מה אתם מחפשים ולפי זה לשדך, וכדי לא להיכשל באיסור לשון הרע, לשאול את השאול מה הוא מחפש ולפי זה להרחיב את הדברים ולא לתת מידע שהשואל לא ביקש.
אך וודאי שבמקרה שרואה שיש מידע חשוב שצריך לומר שיכול להזיק אם לא יגיד חובה עליו לספרו.
אך באנו להגדיר שסתם מידע כללי לתת לפי מה שהשואל מבקש ולא מצד עצמנו וכך ניתן יותר להינצל מהעברת מידע שאינו נצרך שיכול גם לפעמים להזיק.