לשם מה נצרכת הדרכת חתנים/הדרכת כלות
לא פעם שאלוני חתנים ואף כלות במסגרת בית ההוראה עבור מה נצרכת ההדרכה לחתן ולכלה, ולשם מה נועדה. הרי הם פגשו אחד את השניה והכירו דיו, ועד כה הם מסתדרים והקשר טוב. מה יש עוד ללמוד.
והתשובה מונחת בקרן זווית. שעל אף ההיכרות קודם החתונה אין זה מעיד על מה שיתרחש בתוך חיי הנישואין. ובדיוק בשביל זה עליהם ללמוד. שהרי אינם מכירים בהכרות עמוקה, למשל, מה טיבעה של האשה ומה רצונה ובמה היא חושקת ואילו דברים מתחבבים עליה, ואילו לא. ולהיפך. ומה היא טיבעה של זוגיות ומה יש להרחיק ומה לקרב. ניהול רגשות ושינויי תפיסה בכל הקשור לאינטראקציה בין אישית, שהרי לא למדו אף פעם.
ולשם כך אנו המדריכים והמדריכות נכנסים בעובי הקורה להורות לדורות הצעירים את הדרך בה ילכו. לנהל מערכת יחסים לויאלית שיתופית ורגשית. להכיר את תכונותיה של האשה ותכונותיו של האיש רצונותיהם וצרכיהם. על מה יש לחתן להקפיד בתוך מערכת יחסים זוגית, ועל מה יש לכלה להקפיד. והחשוב מכל לדבר על המעבר בין חיי הרווקות לחיי הנישואין.
חשיבות ההדרכה לחתן ולכלה עוד מימי חז"ל
וכבר מצינו עוד בימי חכמנו ז"ל שהיו עוסקים בהדרכת האיש והאשה, ושינון ההליכות בין בני הזוג וזיהויי ההבדלים ביניהם כדי ליצור הבנה מקסימלית ולצמצם את הפערים הקיימים בין בני הזוג בעקבות השוני בין המינים. וכמאמר רבותינו במסכת יבמות (סב ע"ב) שהמדריך את בניו ובנותיו בדרך ישרה והמשיאן סמוך לפירקן עליו הכתוב אומר וידעת כי שלום אהלך ע"כ.
והיינו כמו שיש לאדם להשתדל בשלום ביתו עם בני ביתו ודאי שיש לו להשתדל להדריך בניו ובנותיו שידעו כיצד להנחיל שלום בביתם וכיצד לגשת לחיי הנישואין ולהשכין שלום בביתם, ושלא יהיה חטא בביתם ועל כן נאמר המדריך וכו' היינו המדריך אותם ברמה החינוכית בהווה והמדריכם להמשך חייהם לעתיד לבוא.
ועוד מצינו שחז"ל ראו את החשיבות להדרכה ישרה ופתוחה והקדישו מזמנם ללמד להמון העם את השינויים וההבדלים בין איש לאשה כדי להכיר את בני המין השני ואת הצרכים זה של זו, ולהבין זה זה את זו, כמו שהתייחס רב לרגישותה של האשה במאמרו (בבא מציעא מט ע"א) "אמר רב לעולם יהיה אדם זהיר באונאת אשתו, שמתוך שדמעתה מצויה הונאתה קרובה". ועד כמה רחמנית האשה כמאמר רבותינו (מגילה יד ע"א) "נשים רחמניות הן". ומידות מיוחדות שיש באשה כגון שהיא מכרת באורחים (ברכות י ע"ב) ובינה יתרה ניתנה לאשה (נדה מה ע"ב). ואין האשה מקבלת פיוס בקלות מה שאין כן האיש שמתפייס ביתר קלות (נדה לא ע"ב). ומכלל הן אתה שומע לאו שכלפי הגברים אינו כך ופעמים גם ההיפך. מכל האמור נמצא שמימים ימימה לימדו ולמדו לדורות טבעם ואופיים של האיש והאשה.
ואף ציוו וראו לנכון חכמים להעלות על נס את הצרכים הרגשיים במתכונת הזוגית כגון אהבה וכבוד והדרך שבה ילכו כמובא במסכת יבמות (סב ע"ב). וכתבם ומנאם הרמב"ם (הלכות אישות פרק טו) כמונה מרגליות וז"ל וכן צוו חכמים שיהיה אדם מכבד את אשתו יתר מגופו ואוהבה כגופו, ואם יש לו ממון מרבה בטובתה כפי הממון, ולא יטיל עליה אימה יתירה ויהיה דיבורו עמה בנחת ולא יהיה עצב ולא רוגז עכ"ל.
ועוד כתב (שם) וז"ל מנהג האשה כלפי בעלה וז"ל (שם) וכן צוו חכמים על האשה שתהיה מכבדת את בעלה ביותר מדאי ויהיה לו עליה מורא ותעשה כל מעשיה על פיו ויהיה בעיניה כמו שר או מלך מהלכת בתאוות לבו ומרחקת כל שישנא, וזה הוא דרך בנות ישראל ובני ישראל הקדושים הטהורים בזיווגן, ובדרכים אלו יהיה ישובן נאה ומשובח עכ"ל. בנות ישראל ובני ישראל דייקא.
ותורה כלשונה היא אשר באה ליתן לנו הוראה ברורה כדין שאר המצוות להשקיע ולהתעסק באלמנטים העדינים העוסקים בחיי בני הזוג באופן תמידי על אחת כמה וכמה קודם הנישואין להורות דרך ישרה אשר ילך בה האדם.
ועוד מצינו בגמ' במסכת שבת (קמ ע"ב) שרב חסדא היה מדריך את בנותיו, ואף על היותו אמורה חשוב היה מקדיש מזמנו היקר לבנותיו שצריכות להינשא. ובפעמים שההלכה וההנהגה לא הייתה ברורה דיה בנושאים רגישים והיו חכמינו ז"ל מחטטים רגליהם כדי ללמוד את הנושא לעומק כמו שמציינת הגמ' במסכת ברכות (סב ע"א) עיי' שם.
הפרות הנושרין מן האילן שהחשיבות להדרכה נכונה בנושאים רגישים אלו חשובה היא מכל, ואין להתייחס לחובת ההדרכה ומסירת ההשקפה בכל הנוגע בהליכות בין בני הזוג כמה בכך. ואם ראשונים כמלאכים מה נאמר אנו בדור זה שקיים העלם דבר, הן בתבנית הרגשית בין בני האדם והן ברמה התודעתית לצרכים הדדיים, שעל אחת כמה וכמה חשובה ההדרכה והליווי של זוגות צעירים יותר מכל.
ההדרכה לחתן ולכלה, תלוי זמן ותרבות
ומיותר לציין שאת ההדרכה ההלכתית יש להתאים לחתן ולכלה לפי מנהגם, והחוג שאליו הם משתייכים, והרמה הרוחנית שבה הם נמצאים. אך יש ליתן את הדעת על כך שאת ההדרכה בנושא ההשקפתי בין בני הזוג צריך להיות מותאם לזמן ותרבות. הנחת היסוד העיקרית היא שבעקבות השינויים התרבותיים שעברנו מדורות קודמים ואפילו מדור שעוד היה סמוך ונראה לנו, ההנהגות והמנהגים שנהגו קודמנו, הרי שכבר לא שייכים בזמננו. המושגים נשארו אך תוכנם ואופיים השתנה. לדוגמא המושגים של "כבוד" ו"מעמד" וכדומה, לבשו צורה ופשטו צורה מדור דור ולא ראי זה כראי זה. וראיות לזה יש למכביר הן בהלכה והן בהשקפה ואף רבותינו בדורות הקודמים הבחינו בשינויים אלו והעלו את המודעות לגבי זה. ומהם החזו"א זצ"ל שכתב (אגרות קודש אגרת א) וז"ל לפעמים התייחסות בכבוד וחרדת דרך ארץ מראה חסרון קירוב. וצריך להתייחס ביחוס יותר קרוב, אשר יחוס מכובד לא ימצא לו מקום. ובדיחות וקלות, יותר אהוב מכובד ראש וחרדת הכבוד, וצריך להתאמץ להיתנהג באופן יותר מקורב וכיחוס יד ימין לשמאל שאינו דבר חוצי, אלא עצמי עכ"ל.
הרי שהתייחס החזו"א זצ"ל לכך שבידוע שהמושג כבוד נתפס בעינינו באופן מסוים המביעה חרדה וריחוק והרי שבזמננו הוא ההיפך לגמרי ומתוך הבנת הזמן והעניין יש להורות.
וכן המושג "מעמד" השתנה. מה שהיה נתפס ומונהג בדורות קודמים שהנישואין הם בעלי אופי פטריארכלי ויש היררכיה ברורה בין כותלי הבית, הרי שתפיסה זו עבר שינוי מגמתי מן הקצה לקצה בתהליכים תרבותיים וחברתיים, וכיום התפיסה הזוגית שואפת יותר לשותפות ושיוויון בין איש לאשה כמאמר הרש"ש הירש (האשה היהודית עמו' טז) וז"ל "מעמיד את האשה בקו שיווי עם האיש".
והאריך בזה הרה"ג ראש בית הוראה "שלמות המשפחה" אליהו בן סימון בתשובתו המפורסמת "כבוד כערך גמיש יחסי ומשתנה" עיי' שם.
הרב דוד בן חי,
מו"צ ומשיב הלכה
מנהל בית ההוראה "שלמות המשפחה"
מנהל ההתאחדות למדריכי נישואין בישראל.