בע”ה
ברכת בתולים
נוסח הברכה ומשמעותה ברכת בתולים הובאה ברא”ש (כתובות א’ ט”ו) ובטור (אהע”ז סי’ ס”ג) בשם בה”ג: ‘ברוך אשר צג אגוז בגן עדן שושנת העמקים בל ימשול זר במעיין חתום על כן אילת אהבים זרע קודש שמרה בטהרה חוק לא הפרה, ברוך הבוחר בזרעו של אברהם’. ואפשר שברכה זו תקנוה הגאונים ז”ל, ומסתבר לברכה אחר שמצא בתולים.
משמעות הברכה, בשבח צניעות עם ישראל שנמשלו לשושנה, ובנות ישראל שמשמרות בתוליהן, ושומרות עצמן בטהרה, ובזכות אברהם ושרה ישראל הם זרע קדש ושומרים על צניעותם (עי’ שה”ש רבה ד’).
ערעור על הברכה האחרונים תמהו שהרי הרא”ש עצמו כתב (קדושין א’ מ”א, לגבי ברכת כהן של פדיון בכור, אשר קדש עובר במעי אמו וכו’ שתקנוה הגאונים) שלא מצינו שמברכים שום ברכה שלא הוזכרה במשנה ובתוספתא, ובגמ’ כי אחרי סידור רב אשי ורבינא לא מצינו שנתחדשה ברכה, והביאו הטור ביו”ד סי’ ש”ה. וכתב הב”ח שם ששונה ברכה זו שאין בה שם ומלכות וע”כ מותר לברכה ע”פ תקנת הגאונים, דאינו אלא שבח ותהלה לפניו, והטור שהביאה עם שם ומלכות צ”ל שטעות סופר היא. והדרישה שם תי’ שהרי לשון הרא”ש: ‘ואפשר שברכה זו תקנוה הגאונים’ כלומר לא היה ברור לו והיה מסופק כי יכול להיות שחכמי הגמ’ תקנוה, ולא דומה לברכה הנ”ל לגבי פדיון שוודאי הגאונים תקנוה (מסתבר שכוונתו גם בלי שם ומלכות, שהרי ספק הוא). ובט”ז (או”ח סי’ מ”ו סק”ז) תי’ שאם כבר יש מנהג לומר אותה הברכה אין לבטלה אף שלא הוזכרה בגמ’, דכבר אפשר שהיה לגאונים שתקנוה סמך מן התלמוד בזה, וע”כ לגבי ברכת פדיון לא בא לבטל הברכה במקום שנהגו בה, אלא כתב טעם על אשכנז וצרפת שאין אומרים, משא”כ בברכת בתולים שהמנהג לאומרה, על כן לא ביטלה כלל.
הרמב”ם והרי”ף לא הביאו כלל ברכה זו, והרמב”ם בתשובה (סי’ ר”ז, פאר הדור סי’ קכ”ט) אף כתב בחריפות רבה נגד ברכה זו, שזו ברכה לבטלה בלי ספק, ושזה מנהג מגונה שיש בו חוסר צניעות וכו’ ע”ש, נראה שהפריע לו שני דברים, גם שזה לא מובא בתלמוד וא”כ המברכה בשם ומלכות ה”ז לבטלה, וכן נראה שהיה מנהג לברכה ברבים, וע”ז כתב שזה חוסר צניעות.
זמן הברכה ברא”ש הנ”ל כתב שמסתבר לברכה לאחר שמצא בתולים, וכך הביא בשו”ע שם (בשם י”א), ואף שבעינן עובר לעשייתו, יעויין בדרישה (ד”ה ומ”ש הרא”ש) שני טעמים מדוע לא יברך לפני המצוה: א. שבאותה שעה שהמצוה מזומנת לפניו הוא עם אשתו במטה, ואין ראוי לברך משום ‘ולא יראה בך ערות דבר’ (דברים כ”ג ט”ו), וע”ש מה שהאריך בזה. ב. שמא ימצא פתח פתוח והוי כמו ברכה לבטלה דהשתא לא יוכל לומר ‘בל ימשול זר במעין חתום… שמרה בטהרה’ וכו’ וכ”כ אף בח”מ שם סק”ז. בטור לא התייחס לזמן הברכה, והסביר הב”ח שם (בסוף), שמכיוון שאינה ברכה גמורה בשם ומלכות אלא שבח והודאה ותהלה, יכול לברך אותה בין בתחילה ובין בסוף. (ועי’ שלחן העזר ס”י סק”ד שהיינו דווקא אם מצא דם בתולים).
הגדרת הברכה בדרישה שם הקשה עוד על ברכה זו, שהרי אין מברכים על הכשר מצוה, כמו שכתבו התוס’ (חולין קה. ד”ה מים) בטעם שאין מברכים על ניקור הבשר ועל מליחת הבשר, וכמש”כ הר”ן (כתובות ב. ד”ה ואסר) והרא”ש (שם א’ י”ב) בטעם שאין מברכים על קדושין אקב”ו על קדושין לפי שאין קדושין עיקר המצוה אלא הכשר המצוה, ועיקר המצוה היא פריה ורביה, א”כ גם בעילה ראשונה אינה אלא הכשר מצוה כיון שאין האשה מתעברת מביאה ראשונה (יבמות לד:), ותירץ דשמא י”ל שאין מברכין על הכשר מצוה ‘אשר קדשנו במצוותיו וציוונו’ אבל ברכה זו של בתולים אינה אלא שבח והודאה בעלמא על שמירה בטהרה, וכמו שמצינו הרבה חילוקי דינים בין ברכת אקב”ו לברכת השבח, ע”ש (וא”כ בעצם דומה בהגדרתו לברכת אירוסין וכפי שכתבו הראשונים הנ”ל).
על כוס יין ? בבה”ג שם כתב שאם יש לו כוס והדס מברך עליהם בפה”ג ועצי בשמים, ואח”כ מברך אשר צג וכו’, ובדרכי משה שם הביא מרבינו ירוחם שכתב בשם ר”נ גאון שצריכה כוס של יין ולא יברכנה בלא כוס, וכך הביא בשו”ע בשם י”א, והאחרונים תמהו (עי’ ב”ח, דרישה, ח”מ) שהרי ברכת אירוסין שהובאה בגמ’ אין מעכב בה כוס, וע”כ מסקנתם שוודאי אין הכוונה שמעכב, ויתכן שזו טעות והכוונה שם לברכת חתנים, ע”ש.
האם נהוג לאומרה כיום ישנם דעות שונות, בשו”ע (אהע”ז ס”ג ב’) הביא הברכה בשם י”א, במהרש”ל (ים של שלמה כתובות פ”א סי’ כ”ג) משמע שלא נהגו לאומרה, (הב”ח הסביר בכוונתו שלא נהגו לברך בשם ומלכות, אבל בלא שם ומלכות ובלא כוס נהגינן לברך), יש שכתבו לאומרה בלא שם ומלכות כדוגמת החכמת אדם (קט”ו י”ח) ועוד, ויש שכתבו שאין נזהרין האידנא בברכה זו כלל, עי’ עה”ש (ס”ג י’).
בשל”ה (שער האותיות, אות קו”ף – קדושת הזווג) תמה איך לא נוהגים בברכה זו, כי מה לנו להרהר אחר הגאונים ובפרט בה”ג שכל דבריו הם בקבלה, ואפי’ לחוששים משום שלא הוזכר בתלמוד, מ”מ מי נתן רשות לבטלה לגמרי, יאמרה בלא הזכרת שם ומלכות… ע”כ כל ירא שמים יזהיר לבניו לברך ברכה זו לאחר שמצא דם בתולים, וירחץ ידיו היטב ויקח כוס בידו ויברך בורא פרי הגפן, ואח”כ יברך ברכה זו בלא שם ומלכות, ויתן לשתות הכוס גם אל הכלה. ומרן בטהרת הבית (ח”א סוף ס”י) כתב שלא נהגו לברך ברכה זו כלל, הואיל ולא נזכרה בתלמוד, ומ”מ הרוצה לאומרה בהצנע בלי שם ומלכות רשאי, וע”ש מה שהאריך במשמרת הבית, ומה שהביא מל’ החריפה של הרמב”ם הנ”ל על מי שמברכה ברבים.
למסקנא המברך ברכה זו יברכה בצנעה, ללא שם ומלכות, וא”צ על הכוס.